הו בהרטה! כל היצורים בתחילה בלתי-מתגלים, באמצע מתגלים, ובסוף שוב בלתי-מתגלים. אם כן, מה מקום לצער בכך?

**2.28:** בְּהָרָטָה, כָּל הַיְּצוּרִים הָיוּ בְּלִי צוּרָה לִפְנֵי הַלֵּידָה וְשׁוּב חוֹזְרִים לִהְיוֹת בְּלִי צוּרָה אַחֲרֵי הַמָּוֶת; הֵם נִגְלִים רַק בֵּינְתַיִם. לָכֵן, מַה סִבָּה יֵשׁ לִתְלוּנָה? **פֵּרוּשׁ:** 'הַיְּצוּרִים הֵם בְּלִי צוּרָה בַּהַתְחָלָה' – כָּל הַיְּצוּרִים (כְּגוּף) הַנִּרְאִים, הַנִּשְׁמָעִים וְהַנִּתְפָּסִים, הָיוּ בְּלִי צוּרָה לִפְנֵי הַלֵּידָה, כְּלוֹמַר לֹא הָיוּ נִרְאִים. 'הֵם בְּלִי צוּרָה גַּם בַּסּוֹף' – כָּל הַיְּצוּרִים הָאֵלֶּה חוֹזְרִים לִהְיוֹת בְּלִי צוּרָה אַחֲרֵי הַמָּוֶת, כְּלוֹמַר עִם הִשָּׁמְדָם, הֵם כֻּלָּם נִמְהָגִים אֶל ה'אַיִן' וְאֵינָם נִרְאִים עוֹד. 'נִגְלִים רַק בֵּינְתַיִם' – כָּל הַיְּצוּרִים הָאֵלֶּה מוֹפִיעִים בִּגְלֻיּוֹת רַק בֵּינְתַיִם, כְּלוֹמַר אַחֲרֵי הַלֵּידָה וְלִפְנֵי הַמָּוֶת. כְּשֵׁנָה שֶׁלֹּא הָיְתָה קַיֶּמֶת לִפְנֵי הַשֵּׁינָה וְאֵינָהּ נִשְׁאֶרֶת בְּהֵקִיצָה, כָּךְ גַּם גּוּפוֹת הַיְּצוּרִים הָאֵלֶּה הָיוּ נֶעְדָּרִים לִפְנֵי וְיִהְיוּ נֶעְדָּרִים לְאַחַר. אַף עַל פִּי כֵן, אַף שֶׁהֵם נִרְאִים כְּקַיָּמִים בֵּינְתַיִם, בֶּאֱמֶת הֵם פּוֹסְקִים מִלְּהִתְקַיֵּם בְּכָל רֶגַע. 'מַה סִבָּה יֵשׁ לִתְלוּנָה?' – הַכְּלָל הוּא: מַה שֶּׁאֵינֶנּוּ קַיָּם בַּהַתְחָלָה וּבַסּוֹף, אֵינֶנּוּ קַיָּם גַּם בֵּינְתַיִם. גּוּפוֹת כָּל הַיְּצוּרִים לֹא הָיוּ קַיָּמִים לִפְנֵי וְלֹא יִשָּׁאֲרוּ לְאַחַר; לָכֵן, בֶּאֱמֶת הֵם גַּם אֵינָם קַיָּמִים בֵּינְתַיִם. אֲבָל נֶפֶשׁ זוֹ הַמְּלוּבֶּשֶׁת בַּגּוּף הָיְתָה קַיֶּמֶת לִפְנֵי וְתִשָּׁאֵר קַיֶּמֶת לְאַחַר; לָכֵן, הִיא בְּוַדַּאי קַיֶּמֶת גַּם בֵּינְתַיִם. הַמַּסְקָנָה הַנִּמְשֶׁכֶת הִיא שֶׁהַגּוּפוֹת תָּמִיד הֵן בְּלִי קִיּוּם, וְהַנֶּפֶשׁ הַמְּלוּבֶּשֶׁת בַּגּוּף אֵינָהּ בְּלִי קִיּוּם לְעוֹלָם. לְפִיכָךְ, לֹא יוּכַל לִהְיוֹת צַעַר לְשׁוּם אֶחָד מֵהֶם.