**2.39. הוֹ פַּרְתָּה! שֵׂכֶל מְאֻזָּן זֶה הֻשְׂכַּל לְךָ מִקֹּדֶם בְּדֶרֶךְ הַדַּעַת (סָנְקְיָה יוֹגָה). עַתָּה, שְׁמָעֵהוּ בְּהַקְשָׁרָהּ שֶׁל דֶּרֶךְ הַפְּעֻלָּה נֶטְרַלְיַת הָאָנִי (קַרְמָה יוֹגָה). מְאֻזָּן בְּשֵׂכֶל מְאֻזָּן זֶה, תִּשְׁמַט מֵעָלֶיךָ אֶת כְּבָלֵי הַפְּעֻלָּה.**
**פֵּרוּשׁ:** הַמִּלָּה "עַתָּה" (tu) כָּאן מְשַׁמֶּשֶׁת לְהַבְדִּיל בֵּין הֲקָשׁוֹת הַנּוֹשְׂאִים, כְּלוֹמַר נוֹשֵׂא הַסָּנְקְיָה הֻצָּג מִקֹּדֶם, וְעַתָּה מֻצָּג נוֹשֵׂא הַיּוֹגָה. הַמִּלָּה "זֶה" (esha) כָּאן מַתְיֶּזֶת לַשֵּׂכֶל הַמְּאֻזָּן שֶׁתֻּאַר בַּפָּסוּק הַקּוֹדֵם. שֵׂכֶל מְאֻזָּן זֶה תֻּאַר בִּפְרָטִיּוּת מִקֹּדֶם בְּסָנְקְיָה יוֹגָה (מִפָּסוּק אַחַד עָשָׂר עַד שְׁלוֹשִׁים). כְּשֶׁיֵּשׁ הַבְדָּלָה מְדֻיֶּקֶת בֵּין הַגּוּף לַדָּר בַּגּוּף, חוֹוֶה הָאָדָם אֶת מַצָּבוֹ הָעַצְמִי הַמְּיֻסָּד בְּאִזּוּן. זֹאת מִשּׁוּם שֶׁחוֹסֶר אִזּוּן צוֹמֵחַ רַק מִהִתְקַשְּׁרוּת לַגּוּף. כָּךְ שֶׁתֵּאוּר הַשֵּׂכֶל הַמְּאֻזָּן כְּבָר הֻשְׁלַם בְּסָנְקְיָה יוֹגָה. עַתָּה, שְׁמַע עַל אוֹתוֹ שֵׂכֶל מְאֻזָּן מַמָּשׁ בְּהַקְשָׁרָהּ שֶׁל קַרְמָה יוֹגָה.
הַרֶמֶז בְּאָמְרוֹ "אֶת זֶה" (imam) הוּא שֶׁשֵּׂכֶל מְאֻזָּן זֶה עָתִיד עַתָּה לְהִתְאַר בְּהַקְשָׁרָהּ שֶׁל קַרְמָה יוֹגָה: כֵּיצַד מַשִּׂיגִים שֵׂכֶל מְאֻזָּן זֶה בְּקַרְמָה יוֹגָה? מַה טִּבְעוֹ? מַה הֲדָרוֹ? לְצֹרֶךְ נְקֻדּוֹת אֵלֶּה, הִזְמִין הָאָדוֹן לִשְׁמֹעַ עַל שֵׂכֶל זֶה בְּהַקְשָׁרָהּ שֶׁל יוֹגָה.
"מְאֻזָּן בְּאֵיזֶה שֵׂכֶל, הוֹ פַּרְתָּה, תִּשְׁמַט מֵעָלֶיךָ אֶת כְּבָלֵי הַפְּעֻלָּה" – בְּלִבּוֹ שֶׁל אַרְג'וּנָה הָיְתָה הַחֲרָדָה מִלִּקְרֹא חֵטְא בִּגְלַל הַלָּחֶמָה (1.36, 45). אַךְ לְפִי רְאִיַּת הָאָדוֹן, חֵטְא נִקְרָא רַק בִּגְלַל שֵׂכֶל בִּלְתִּי מְאֻזָּן (הִתְקַשְּׁרוּת וְסִלּוּד) בַּפְּעֻלּוֹת. בְּשֵׂכֶל מְאֻזָּן, לֹא נִקְרָא חֵטְא כְּלָל. לְמָשָׁל, בָּעוֹלָם, הַרְבֵּה פְּעֻלּוֹת חַטָּאִים וּמִצְווֹת מִתְרַחֲשׁוֹת תָּמִיד, אַךְ אָנוּ לֹא קוֹרְאִים חֵטְא אוֹ זְכוּת מֵהֶן; מִפְּנֵי שֶׁאָנוּ שׁוֹמְרִים אִזּוּן כְּלַפֵּיהֶן, כְּלוֹמַר אֵין לָנוּ מְשִׁיאוּת פָּנִים, הַתְמָדָה, הִתְקַשְּׁרוּת אוֹ סִלּוּד כְּלַפֵּיהֶן. כָּךְ גַּם, אִם תִּשָּׁאֵר מְאֻזָּן בְּשֵׂכֶל מְאֻזָּן, פְּעֻלּוֹת אֵלֶּה לֹא תִּהְיֶינָה לִכְבָלִים בַּעֲדְךָ.
בְּפָסוּק שִׁבְעָה שֶׁל פֶּרֶק זֶה מַמָּשׁ, שָׁאַל אַרְג'וּנָה עַל רְוָחָתוֹ. לָכֵן, מְתָאֵר הָאָדוֹן אֶת הָאֶמְצָעִי הָעִקָּרִי לִרְוָחָה. תְּחִלָּה, בְּהַסְבִּירוֹ אֶת אֶמְצָעֵי סָנְקְיָה יוֹגָה, הִדְגִּישׁ הָאָדוֹן בְּתֹקֶף אֶת בִּיצּוּעַ הַפְּעֻלָּה הַמַּחְיֶבֶת, וְאָמַר שֶׁלְּקְשַׁתְרִיָּה, אֵין אֶמְצָעִי גָּדוֹל יוֹתֵר לִרְוָחָה מִמִּלְחָמָה צַדִּיקָה (2.31). אַחַר כָּךְ אָמַר שֶׁאִם נִלְחָם בְּמִלְחָמָה בְּשֵׂכֶל מְאֻזָּן, לֹא נִקְרָא חֵטְא (2.38). עַתָּה, אוֹתוֹ שֵׂכֶל מְאֻזָּן מַמָּשׁ מְדֻבָּר בְּהַקְשָׁרָהּ שֶׁל קַרְמָה יוֹגָה.
קַרְמָה יוֹגִי מְבַצֵּעַ כָּל פְּעֻלּוֹתָיו לְטוֹבַת הָעוֹלָם – "גַּם אַתָּה עֲשֵׂה פְּעֻלָּה לְצֹרֶךְ הַסִּבּוּב הָעוֹלָמִי" (בְּהַגַוַד גִּיתָא 3.20). בְּבִצּוּעַ פְּעֻלָּה לְטוֹבַת הָעוֹלָם, כְּלוֹמַר בְּמוֹטִיבָצְיָה נֶטְרַלְיַת אָנִי לְשֵׁמֶר הַסֵּדֶר הַצַּדִּיק שֶׁל הָעוֹלָם, לְהָסֵב אֲנָשִׁים מִן הַדֶּרֶךְ הַשָּׁגוּיָה וּלְסַבְּבָם בַּדֶּרֶךְ הַנְּכוֹנָה, הֲגַעַת הָאִזּוּן נַעֲשֵׂית קַלָּה. עִם הֲגַעַת הָאִזּוּן, נִתָּר הַקַּרְמָה יוֹגִי בְּקַלּוּת מִכְּבָלֵי הַפְּעֻלָּה.
פָּסוּק זֶה (הַשְּׁלוֹשִׁים וְתִשְׁעָה) מִתְאִים לְמַעְלָה מִפָּסוּק שְׁלוֹשִׁים; וְהָיָה צָרִיךְ לְהִמָּצֵא שָׁם. הַסִּבָּה הִיא שֶׁפָּסוּק זֶה מְתָאֵר שְׁתֵּי מוּסָרוֹת. תְּחִלָּה, מִפָּסוּק אַחַד עָשָׂר עַד שְׁלוֹשִׁים, הֻסְבְּרָה הַמּוּסָר (אִזּוּן) דֶּרֶךְ סָנְקְיָה יוֹגָה, וְעַתָּה מֻסְבֶּרֶת הַמּוּסָר (אִזּוּן) דֶּרֶךְ קַרְמָה יוֹגָה. לָכֵן, הַצָּבַת שְׁמוֹנַת הַפְּסוּקִים מִשְּׁלוֹשִׁים וְאַחַד עַד שְׁלוֹשִׁים וּשְׁמוֹנֶה כָּאן נִרְאֵית לֹא מַתְאִימָה. אַף עַל פִּי כֵן, הַסִּבָּה לְהַצָּבָת שְׁמוֹנַת הַפְּסוּקִים הָאֵלֶּה כָּאן הִיא שֶׁלִּפְנֵי דִּבּוּר עַל אִזּוּן בְּקַרְמָה יוֹגָה, חָשׁוּב לְתָאֵר מַהִי חוֹבָה וּמַהִי אֵינָהּ חוֹבָה. לְאַרְג'וּנָה, לִלְחֹם בַּמִּלְחָמָה הִיא חוֹבָה וְלֹא לִלְחֹם אֵינָהּ חוֹבָה – חִיּוּבִי לְתָאֵר נוֹשֵׂא זֶה. לָכֵן, דִּבֵּר הָאָדוֹן אֶת שְׁמוֹנַת הַפְּסוּקִים הַנַּ"ל (2.31-38) בְּדִיּוּק כְּדֵי לְתָאֵר חוֹבָה וְשֶׁאֵינָהּ חוֹבָה, וְאַחַר כָּךְ דִּבֵּר עַל אִזּוּן. הַתֹּכֶן הוּא שֶׁתְּחִלָּה, מִפָּסוּק אַחַד עָשָׂר עַד שְׁלוֹשִׁים, הֻסְבַּר אִזּוּן דֶּרֶךְ תֵּאוּר הַנִּצְחִי וְהַבַּעַל חֲלֹף – שֶׁהַנִּצְחִי הוּא נִצְחִי רַק וְהַבַּעַל חֲלֹף הוּא בַּעַל חֲלֹף רַק. אֵין אִישׁ יָכוֹל לְשַׁנּוֹת זֹאת בְּשׁוּם אֹפֶן. אַחַר כָּךְ, מִפָּסוּק שְׁלוֹשִׁים וְאַחַד עַד שְׁלוֹשִׁים וּשְׁמוֹנֶה, בְּדִבּוּר עַל חוֹבָה וְשֶׁאֵינָהּ חוֹבָה, וּמִפָּסוּק שְׁלוֹשִׁים וְתִשְׁעָה וָהָלְאָה, נִתָּן תֵּאוּר הָאִזּוּן בְּהַצְלָחָה וּכְשֵׁלוֹן שֶׁל פְּעֻלּוֹת וּבְהַשָּׂגָה וְחֶסְרוֹן שֶׁל תּוֹצָאוֹת, בְּעֵת נְטִישַׁת מַה שֶּׁאֵינָהּ חוֹבָה וְדָבֵקוּת בַּחוֹבָה.
★🔗
