**2.15** כִּי, הוֹ אֲרִ'יוּנָה, טוֹב בָּאֲנָשִׁים! הָאִישׁ הֶעָמִיד הַזֶּה, הַשָּׁוֶה בְּתַעֲנוּג וּבְצַעַר, שֶׁנִּגְעֵי הַחוּשִׁים (הַחֶמְדּוֹת) הָאֵלֶּה לֹא יָכוֹלִים לְהַרְגִּיזוֹ (לְשַׂמְּחוֹ אוֹ לְעַצְּבוֹ), הוֹלֵךְ וְנִכְשָׁר לְאַלְמָוֶת; כְּלוֹמַר, הוּא מַשִּׂיג אֶת הָאַלְמָוֶת.
**פֵּרוּשׁ:** 'טוֹב בָּאֲנָשִׁים' – בְּדֶרֶךְ כְּלָל, הָאָדָם מְהַרְהֵר רַק בְּשִׁנּוּי הַנְּסִבּוֹת, שֶׁלְּעוֹלָם לֹא יִשְׁתַּנּוּ וְשֶׁבִּלְתִּי אֶפְשָׁרִי לְשַׁנּוֹתָן. בְּהִתְקָפְעוֹ בְּנֶסֶב הַמִּלְחָמָה, אַרְ'יוּנָה, בִּמְקוֹם לְהַרְהֵר בְּשִׁנּוּיָהּ, הִרְהֵר בְּטוֹבָתוֹ הָעַצְמִית. הֲרֵי הֶרְהוֹר זֶה שֶׁל טוֹבָה הוּא מַעֲלָתוֹ בֵּין בְּנֵי הָאָדָם.
'עָמִיד, שָׁוֶה בְּתַעֲנוּג וּבְצַעַר' – אִישׁ עָמִיד הוּא שָׁוֶה בְּתַעֲנוּג וּבְצַעַר. רַק בִּגְלַל תְּמוּנוֹת הַכְּלִי הַפְּנִימִי (אַנְתַּהְכַּרַנַּה) נִרְאִים הַתַּעֲנוּג וְהַצַּעַר כִּנְפָרָדִים. הַפּוּרוּשָׁה (הַתּוֹדָעָה) הִיא הַסִּבָּה בַּחֲוָיַת הַתַּעֲנוּג וְהַצַּעַר, וְהִיא נִהְיֵית סִבָּה בְּהִשָּׁעֲנָהּ עַל הַפְּרַקְרִיטִי (בְּהַגַוַד גִּיתָא 13:20-21). כְּשֶׁהִיא מִתְבַּסֶּסֶת בְּטֶבַעָהּ הָעַצְמִי, אֲזַי לֹא נִשְׁאָר מִי שֶׁיָּחוּשׁ תַּעֲנוּג אוֹ צַעַר. לָכֵן, בְּהִתְבַּסְּסוּתוֹ בָּאָתְמָן, הוּא הוֹלֵךְ וְנִהְיֶה שָׁוֶה בְּתַעֲנוּג וּבְצַעַר מִמֵּילָא.
'שֶׁאֵלֶּה לֹא יַרְגִּיזוּהוּ' – נִגְעֵי הַחוּשִׁים הַבְּלִיִּים הָאֵלֶּה, כְּלוֹמַר אָבְדֵי הַחֹמֶר שֶׁל הַפְּרַקְרִיטִי, אֵינָם מְעַנִּים אֶת הָאִישׁ הֶעָמִיד. הַתַּעֲנוּג הָעוֹלֶה מִמַּגָּע עִם אָבְדֵי חֹמֶר – גַּם הוּא עִנּוּי, וְהַצַּעַר הָעוֹלֶה מֵהִפָּרְדוּת מֵהֶם – גַּם הוּא עִנּוּי. אֲבָל מִי שֶׁמַּבָּטוֹ מֻפְנֶה לְשִׁוְיוֹן נֶפֶשׁ, לֹא יוּכְלוּ אָבְדֵי חֹמֶר אֵלֶּה לְשַׂמְּחוֹ אוֹ לְעַצְּבוֹ. בְּמַבָּט הַמְּכֻוָּן לְשִׁוְיוֹן נֶפֶשׁ, אַף עַל פִּי שֶׁיֵּשׁ מוּדָעוּת לַנְּסִבּוֹת הַטּוֹבוֹת וְלַתַּעֲנוּג הַהוּא, הוֹאִיל וְאֵין חֲוָיָה שֶׁלּוֹ, לֹא נִצְרֶבֶת בַּכְּלִי הַפְּנִימִי רְשִׁימָה מִתְקַיֶּמֶת שֶׁל תַּעֲנוּג זֶה. כָּךְ גַּם, בְּהִוָּצְרוּת נְסִבּוֹת רָעוֹת, יֵשׁ מוּדָעוּת לַצַּעַר הַהוּא, אֲבָל הוֹאִיל וְאֵין חֲוָיָה שֶׁלּוֹ, לֹא נִצְרֶבֶת בַּכְּלִי הַפְּנִימִי רְשִׁימָה מִתְקַיֶּמֶת שֶׁל צַעַר זֶה. כָּךְ, בְּלִי לִצְרֹב רְשִׁימוֹת שֶׁל תַּעֲנוּג וָצַעַר, הוּא אֵינֶנּוּ מְעֻנֶּה. הַכַּוָּנָה: אַף עַל פִּי שֶׁבַּכְּלִי הַפְּנִימִי יֵשׁ מוּדָעוּת לְתַעֲנוּג וּלְצַעַר, הוּא עַצְמוֹ אֵינֶנּוּ נִהְיֶה שָׂמֵחַ אוֹ עָצוּב.
'הוֹלֵךְ וְנִכְשָׁר לְאַלְמָוֶת' – אִישׁ עָמִיד כָּזֶה הוֹלֵךְ וְנִכְשָׁר לְאַלְמָוֶת; כְּלוֹמַר, הַכֹּשֶׁר, הַיְּכֹלֶת לְהַשִּׂיג אֶת הָאַלְמָוֶת, עוֹלָה בּוֹ. מֵאַחַר שֶׁהַכֹּשֶׁר, הַהַכְשָׁרָה, בָּאָה – בְּוַדַּאי שֶׁהוּא נִהְיֶה בַּעַל אַלְמָוֶת; אֵין אִחוּר בַּדָּבָר. כִּי אַלְמָוְתוֹ הִיא מוּבֶנֶת מֵאֵלֶיהָ. הַטָּעוּת הַיְחִידָה הָיְתָה הַחֲשִׁיבָה שֶׁנִּשְׁתַּנָּה אָדָם בְּעַצְמוֹ בִּגְלַל מַגָּע וְהִפָּרְדוּת מֵאֲבָדִים.
**נְקֻדָּה מְיֻחֶדֶת:**
לֵידַת הָאָדָם הַזֹּאת לֹא נִתְּנָה לַחֲוָיַת תַּעֲנוּג וָצַעַר; אַדְּרַבָּא, הִיא נִתְּנָה כְּדֵי לְהִתְעַלּוֹת עַל תַּעֲנוּג וָצַעַר וּלְהַשִּׂיג אֶת הַאַנַנְדַּה הַגָּדוֹל, הַשָּׁלוֹם הָעֶלְיוֹן, אַחֲרֵי הַשָּׂגָתוֹ שֶׁלֹּא נִשְׁאָר דָּבָר לְהַשִּׂיג (בְּהַגַוַד גִּיתָא 6:22). אִם נִהְיֶה שְׂמֵחִים בְּקַבָּלַת אֲבָדִים, אֲנָשִׁים, נְסִבּוֹת וְכַיּוֹצֵא בָּהֶם הַטּוֹבִים לָנוּ, אוֹ בְּצִפִּיָּה לָהֶם – כְּלוֹמַר, אִם בְּקִרְבֵּנוּ תִּשָּׁאֵר תְּשׁוּקָה, כִּסּוּפִין לְקַבֵּל אֲבָדִים, אֲנָשִׁים וְכַיּוֹצֵא בָּהֶם הַטּוֹבִים לָנוּ – אֲזַי לֹא נוּכַל לְהִשְׁתַּמֵּשׁ כָּרָאוּי בַּטּוֹב. הַכֹּחַ, הַיְּכֹלֶת לְהִשְׁתַּמֵּשׁ כָּרָאוּי בַּטּוֹב, לֹא תִּמָּצֵא אֶצְלֵנוּ. כִּי הַכֹּחַ לְהִשְׁתַּמֵּשׁ כָּרָאוּי בַּטּוֹב יִתְבַּזְבֵּז בַּהֲנָאָה מֵהַטּוֹב, וְהַתּוֹצָאָה לֹא תִּהְיֶה שִׁמּוּשׁ רָאוּי בּוֹ אֶלָּא רַק הֲנָאָה. כָּךְ גַּם, אִם נִהְיֶה עֲצוּבִים בְּבוֹאָם שֶׁל אֲבָדִים, אֲנָשִׁים, נְסִבּוֹת, מִקְרִים, פְּעֻלּוֹת וְכַיּוֹצֵא בָּהֶם הָרָעִים לָנוּ, אוֹ בְּחֶרְדָּה מִפְּנֵיהֶם, אֲזַי לֹא יִהְיֶה שׁוּם שִׁמּוּשׁ רָאוּי בָּרָע, אֶלָּא רַק הֲנָאָה. הַכֹּחַ לִסְבֹּל צַעַר לֹא יִשָּׁאֵר בְּקִרְבֵּנוּ. לָכֵן נִשָּׁאֵר תְּקוּעִים רַק בַּהֲנָאָה מֵהָרָע וְנִמְשַׁךְ לִהְיוֹת עֲצוּבִים.
אִם, בְּקַבָּלַת אֲבָדִים, אֲנָשִׁים, נְסִבּוֹת, מִקְרִים וְכַיּוֹצֵא בָּהֶם הַטּוֹבִים לָנוּ, נְהַגֶּה בְּאֶמְצָעֵי הַתַּעֲנוּג לְתַעֲנוּגֵנוּ, נוֹחוּתֵנוּ, נְקַלּוּתֵנוּ וּנְהֵה שְׂמֵחִים בָּזֶה, הֲרֵי זוֹ הֲנָאָה מֵהַטּוֹב. אֲבָל אִם, בְּהִשְׁתַּמְּשֵׁנוּ בָּהֶם בְּגִישָׁה שֶׁל תְּמִיכָה, נְיַעֵד אֶת אֶמְצָעֵי הַתַּעֲנוּג הָאֵלֶּה לְשֵׁרוּת הַנִּזְקָקִים, הֲרֵי זֶה שִׁמּוּשׁ רָאוּי בַּטּוֹב. לָכֵן, חֲשֹׁב אֶת אֶמְצָעֵי הַתַּעֲנוּג כְּשַיָּכִים לַעֲצוּבִים בִּלְבַד. לַעֲצוּבִים בִּלְבַד יֵשׁ זְכוּת עֲלֵיהֶם. נְנַחֵשׁ שֶׁאֲנַחְנוּ לַקְפָּטִי (עָשִׁיר); אָנוּ חָשִׁים תַּעֲנוּג וְגַאֲוָה בִּהְיוֹתֵנוּ לַקְפָּטִי. אֲבָל כָּל זֶה קוֹרֶה רַק כְּשֶׁאֵין לְפָנֵינוּ שׁוּם לַקְפָּטִי אַחֵר. אִם כָּל הַבָּאִים לְפָנֵינוּ, בְּתוֹךְ רְאִיָּתֵנוּ וּשְׁמִיעָתֵנוּ, הֵם קְרוֹרְפָּטִי (עָשִׁיר יוֹתֵר), אֲזַי הַאִם נְקַבֵּל אֶת תַּעֲנוּג הֱיוֹתֵנוּ לַקְפָּטִי? לֹא נְקַבְּלֶנּוּ כְּלָל. לָכֵן, הֵם הַנִּזְקָקִים, הָעֲנִיִּים, שֶׁנָּתְנוּ לָנוּ אֶת תַּעֲנוּג הֱיוֹתֵנוּ לַקְפָּטִי. אִם לֹא נְשַׁמֵּשׁ אֶת הַנִּזְקָקִים בְּאֶמְצָעֵי הַתַּעֲנוּג שֶׁקִּבַּלְנוּ אֶלָּא נֶהֱנֶה תַּעֲנוּג בְּעַצְמֵנוּ, אֲזַי אָנוּ נִהְיֶה כְּפוּיֵי טוֹבָה. מִזֶּה בִּלְבַד נוֹבְעִים כָּל הָרָעוֹת. כִּי אֶמְצָעֵי הַתַּעֲנוּג שֶׁבְּיָדֵנוּ נִתְּנוּ לָנוּ עַל יְדֵי הָעֲצוּבִים בִּלְבַד. לָכֵן חוֹבָתֵנוּ לְהַעֲבִיד אֶמְצָעֵי תַּעֲנוּג אֵלֶּה בְּשֵׁרוּת הָעֲצוּבִים.
עַכְשָׁו, הַהִתְבּוֹנְנוּת הִיא: כֵּיצַד יֵעָשֶׂה שִׁמּוּשׁ רָאוּי בָּרָע? סִבַּת הַצַּעַר הִיא הַתְּשׁוּקָה, הַתִּקְוָה לְתַעֲנוּג בְּעַצְמָהּ. נֶסֶב רָע נִהְיֶה עֲצוּב רַק כְּשֶׁיֵּשׁ בְּקֶרֶב תְּשׁוּקָה לְתַעֲנוּג. אִם נִוְתַּר בְּזֵרִיזוּת עַל תְּשׁוּקַת הַטּוֹב, עַל תִּקְוַת הַתַּעֲנוּג, אֲזַי לֹא נוּכַל לָחוּשׁ צַעַר בְּנֶסֶב רָע; כְּלוֹמַר, נֶסֶב רָע לֹא יוּכַל לַעֲצֹב אוֹתָנוּ. כְּמוֹ שֶׁחוֹלֶה צָרִיךְ לִקַּח אֲפִלּוּ תְּרוּפָה מָרָה בְּיוֹתֵר, אַף עַל פִּי כֵן הוּא אֵינֶנּוּ חָשׁ צַעַר; אַדְּרַבָּא, הוּא חָשׁ שִׂמְחָה בְּהִתְבּוֹנְנוֹ שֶׁתְּרוּפָה זוֹ מְחַסֶּלֶת אֶת מַחֲלָתוֹ. כָּךְ גַּם, אִם קוֹץ נִתְקַע בְּעֹמֶק בָּרֶגֶל וְהַמּוֹצִיא אוֹתוֹ עוֹשֶׂה פֶּצַע עָמֹק בְּמַחַט כְּדֵי לְהוֹצִיאוֹ, יֵשׁ יִסּוּרִים עֲצוּמִים. מֵהַיִּסּוּרִים הָאֵלֶּה הוּא נֶאֱנָק, נִהְיֶה חָרֵד, אֲבָל הוּא לְעוֹלָם לֹא אוֹמֵר לַמּוֹצִיא: "אָחִי, הַנַּח לוֹ, אַל תּוֹצִיא אֶת הַקּוֹץ". בְּהִתְבּוֹנְנוֹ שֶׁהַקּוֹץ יוּצָא, הַיִּסּוּרִים יִמָּחוּ לָנֶצַח – הוּא סוֹבֵל יִסּוּרִים אֵלֶּה בְּשִׂמְחָה. סְבִילָה שְׂמֵחָה זוֹ שֶׁל צַעַר, שֶׁל יִסּוּרִים, בְּהִתְרַחֲקוּת מִתְּשׁוּקַת הַתַּעֲנוּג, הִיא הַשִּׁמּוּשׁ הָרָאוּי בָּרָע. אִם הוּא נִהְיֶה עָצוּב מִלְּקִיחַת הַתְּרוּפָה הַמָּרָה, מֵהַיִּסּוּרִים שֶׁל הוֹצָאַת הַקּוֹץ, הֲרֵי זוֹ הֲנָאָה מֵהָרָע, שֶׁבִּגְלָלָהּ יִצְטָרֵךְ לִסְבֹּל צַעַר נוֹרָא.
אִם נִמְשִׁיךְ לְצָרֵךְ תַּעֲנוּג וָצַעַר, אֲזַי בֶּעָתִיד נִצְטָרֵךְ בְּוַדַּאי לָלֶכֶת לְעוֹלָמוֹת הַהֲנָאָה, כְּלוֹמַר גַּן עֵדֶן, גֵּיהִנּוֹם וְכַיּוֹצֵא בָּהֶם. כִּי גַּנֵּי עֵדֶן, גֵּיהִנּוֹם וְכַיּוֹצֵא בָּהֶם הֵם בְּדִיּוּק הַמְּקוֹמוֹת לַחֲוָיַת תַּעֲנוּג וָצַעַר. אִם נְצָרֵךְ תַּעֲנוּג וָצַעַר, לֹא נִשָּׁאֵר שָׁוִים בְּתַעֲנוּג וּבְצַעַר, לֹא נִתְעַלֶּה עַל תַּעֲנוּג וָצַעַר, אֲזַי הֵיאַךְ נִהְיֶה רְאוּיִים לִשְׁחַרְחַר (מוֹקְשַׁא)? לֹא נוּכַל.
בְּפָסוּק הָאַרְבָּעָה עָשָׂר, אָמַר הָאָדוֹן שֶׁאָבְדֵי הָעוֹלָם הָאֵלֶּה וְכַיּוֹצֵא בָּהֶם, הַמְּבִיאִים תַּעֲנוּג וָצַעַר עַל יְדֵי טוֹב וְרָע, הֵם עֲבָרִים, לֹא קְבוּעִים; מִפְּנֵי שֶׁהֵם בְּלִי קִיּוּם, רֶגַעִיִּים. בְּהַשָּׂגָתָם, הִתְחַלְּפוּתָם מַתְחִילָה בְּאוֹתוֹ רֶגַע מַמָּשׁ. בְּרֶגַע הִוָּצְרוּת מַגָּעָם, הִתְחַלְּקוּתָם מַתְחִילָה. לֹא הָיוּ לִפְנֵי כֵן, לֹא יִשָּׁאֲרוּ לְאַחַר כֵן, וַאֲפִלּוּ בְּהוֹוֶה, הֵם נָעִים לְעֵבֶר אִי-הִתְקַיְּמוּת בְּכָל רֶגַע. בִּצְרִיכָתָם, אָנוּ מַקְלְקְלִים רַק אֶת טֶבְעֵנוּ, נִהְיֶה חוֹוִים תַּעֲנוּג וָצַעַר. בְּהִהָיוֹתֵנוּ חוֹוִים תַּעֲנוּג וָצַעַר, אָנוּ נִהְיֶה רְאוּיִים רַק לְעוֹלָמוֹת הַהֲנָאָה; אֲזַי הֵיאַךְ נַשִּׂיג שְׁחַרְחַר (מוֹקְשַׁא)? אִם נְטִיָּתֵנוּ הִיא רַק לַהֲנָאָה (בְּהוֹגַה), אֲזַי הֵיאַךְ יִתֵּן לָנוּ הָאָדוֹן שְׁחַרְחַר (מוֹקְשַׁא)?
כָּךְ, אִם לֹא נְצָרֵךְ תַּעֲנוּג וָצַעַר אֶלָּא נַעֲשֶׂה בָּהֶם שִׁמּוּשׁ רָאוּי, נִתְעַלֶּה עַל תַּעֲנוּג וָצַעַר וְנָחוּשׁ אֶת הַאַנַנְדַּה הַגָּדוֹל.
**קֶשֶׁר:** מַה שֶׁהוּבָא עַד כָּה בְּנִדּוֹן הַגּוּף וְהַשּׁוֹכֵן בַּגּוּף, מַצִּיג הָאָדוֹן בְּמִלּוֹת אֲחֵרוֹת בִּשְׁלֹשֶׁת הַפְּסוּקִים הַבָּאִים.
★🔗
