BG 2.50 — סאנקהיה יוגה
BG 2.50📚 Go to Chapter 2
बुद्धियुक्तोजहातीहउभेसुकृतदुष्कृते|तस्माद्योगाययुज्यस्वयोगःकर्मसुकौशलम्||२-५०||
בֻּדִּיֻכְּטוֹ גַ׳הָטִיהַה אֻבֵּה סֻכְּרֻטַדֻשְׁכְּרֻטֵה | טַסְמָדְיוֹגָיַה יֻגְ׳יַסְבַה יוֹגַהּ כַּרְמַסֻה כַּבְשַׁלַם ||2-50||
बुद्धियुक्तो: endowed with wisdom | जहातीह: casts off | उभे: both | सुकृतदुष्कृते: good and evil deeds | तस्माद्योगाय: therefore | युज्यस्व: devote thyself | योगः: Yoga | कर्मसु: in actions | कौशलम्: skill
GitaCentral עברית
מי שחכם בתבונה מאוזנת, עוזב בחיים האלה גם מעשים טובים וגם רעים. לכן, התמסר ליוגה. יוגה היא מיומנות בפעולה.
🙋 עברית Commentary
【משמעות המילים】 ・Buddhiyuktah: ניחן בחוכמה ・Jahati: משליך ・Iha: בחיים האלה ・Ubhe: שניהם ・Sukritadushkrite: מעשים טובים ורעים ・Tasmat: לכן ・Yogaya: ליוגה ・Yujyasva: הקדש את עצמך ・Yogah: יוגה ・Karmasu: בפעולות ・Kaushalam: מיומנות 【פרשנות】 עבודה שנעשית מתוך רצון לקצור פירות יכולה רק לכבול את האדם. היא תביא תוצאות, ומי שמבצע את הפעולה יצטרך להיוולד מחדש בעולם בן תמותה זה כדי ליהנות מהן. אם העבודה נעשית מתוך איזון נפשי (יוגה של חוכמה, כלומר מאוחדת עם אינטליגנציה טהורה) כשהתודעה נחה באל, היא לא תכבול אותו; היא לא תביא שום פרי, למעשה זו כבר לא עבודה כלל. פעולות בעלות אופי כובל מאבדות את האופי הזה כאשר הן מבוצעות מתוך שוויון נפש או תבונה מאוזנת. היוגי בעל התבונה המאוזנת מייחס את כל הפעולות לפועל האלוהי שבתוכו (אישווארה או אלוהים).
English
Swami Gambirananda
Swami Adidevananda
Hindi
Swami Ramsukhdas
Sanskrit
Sri Ramanuja
Sri Madhavacharya
Sri Anandgiri
Sri Jayatirtha
Sri Abhinav Gupta
Sri Madhusudan Saraswati
Sri Sridhara Swami
Sri Dhanpati
Vedantadeshikacharya Venkatanatha
Sri Purushottamji
Sri Neelkanth
Sri Vallabhacharya
Detailed Commentary
**2.50:** בְּרֻרַת בּוּדְהִי מַשְׁלִים בָּעוֹלָם הַזֶּה גַּם אֶת הַמַּעֲשִׂים הַטּוֹבִים וְגַם אֶת הָרָעִים. לָכֵן הִתְמַסֵּר לַיּוֹגָה, כִּי יוֹגָה הִיא מְהִירוּת בְּפְּעֻלָּה. **פֵּרוּשׁ:** "בּוּדְדְהִי-יוּקְטוֹ גַ'הָאטִי אִיהָא אוּבְּהֵה סוּקְרְטַה-דוּשְׁקְרְטֵה" – אָדָם הַמּוּשָׁב בְּשִׁוְיוֹן נֶפֶשׁ מַשְׁלִים בְּחַיָּיו גַּם אֶת הַמַּעֲשִׂים הַטּוֹבִים וְגַם אֶת הָרָעִים; כְּלוֹמַר, טוֹב וָרַע אֵינָם נִדְבָּקִים בּוֹ, הוּא נִהְיֶה חָפְשִׁי מֵהֶם. כְּשֵׁם שֶׁבָּעוֹלָם, מַעֲשִׂים טוֹבִים וְרָעִים מִתְרַחֲשִׁים תָּמִיד, אַךְ הֵם אֵינָם נוֹגְעִים בָּאָדוֹן הָעֶלְיוֹן הַמִּתְפַּשֵּׁט בַּכֹּל, כָּךְ גַּם זֶה הַנִּשְׁאָר תָּמִיד מוּשָׁב בְּשִׁוְיוֹן נֶפֶשׁ – טוֹב וָרַע אֵינָם נוֹגְעִים בּוֹ (בְּהַגַוַד גִּיטָא 2.38). שִׁוְיוֹן נֶפֶשׁ הוּא כָּךְ מַדָּע, שֶׁבְּאֶמְצָעוּתוֹ יָכוֹל אָדָם, בְּשֶׁהוּא חַי בָּעוֹלָם, לִהְיוֹת לְגַמְרֵי לֹא מְשֻׁעְבָּד אֵלָיו. כְּשֵׁם שֶׁעָלֵה הַלוֹטוּס נוֹלָד מִן הַמַּיִם וְשׁוֹכֵן בְּתוֹכָם, אַךְ אֵינֶנּוּ נִטְמָא בָּהֶם, כָּךְ אָדָם הַמֻּשְׁלָּם בְּשִׁוְיוֹן נֶפֶשׁ, בְּשֶׁהוּא חַי בָּעוֹלָם, נִשְׁאָר לֹא מְשֻׁעְבָּד אֵלָיו. טוֹב וָרַע אֵינָם נוֹגְעִים בּוֹ; כְּלוֹמַר, הוּא נִהְיֶה מְנֻתָּק מִטּוֹב וּמֵרָע. בֶּאֱמֶת, הָאָטְמָן (הַתּוֹדָעָה) מִטִּבְעוֹ חָפְשִׁי מִטּוֹב וּמֵרָע. רַק מִתּוֹךְ הִזְדַּהוּת עִם יְשׁוּיוֹת בִּלְתִּי מַמָּשִׁיּוֹת – כְּגוֹן הַגּוּף – נִדְמֶה כִּי טוֹב וָרַע נִדְבָּקִים. אִם לֹא מִזְדַּהִים עִם יְשׁוּיוֹת בִּלְתִּי מַמָּשִׁיּוֹת אֵלֶּה, יִשָּׁאֵר אָדָם לֹא מְשֻׁעְבָּד כָּרָקִיעַ, וְטוֹב וָרַע לֹא יִגְּעוּ בּוֹ. "תַּסְמָד יוֹגָאיָה יוּגְ'יַסְוַה" – לָכֵן הִתְמַסֵּר לַיּוֹגָה; כְּלוֹמַר, הִשָּׁאֵר תָּמִיד מוּשָׁב בְּשִׁוְיוֹן נֶפֶשׁ. בֶּאֱמֶת, שִׁוְיוֹן נֶפֶשׁ הוּא טִבְעְךָ מַמָּשׁ. לָכֵן, אַתָּה נִצְחִי וְתָמִיד מוּשָׁב בְּשִׁוְיוֹן נֶפֶשׁ לְבַדּוֹ. רַק בִּגְלַל הִשְׁתַּעְבְּדוּת וְסִלּוּד אֵינְךָ חוֹוֶה אֶת שִׁוְיוֹן נֶפֶשׁ זֶה. אִם לֹא הָיִיתָ תָּמִיד מוּשָׁב בְּשִׁוְיוֹן נֶפֶשׁ, כֵּיצַד הָיִיתָ תָּפֵשׂ עֹנֶג וְכְאֵב; שֶׁהֲרֵי שְׁנֵי אֵלֶּה נִפְרָדִים. בְּעֵת שֶׁאַתָּה תָּפֵשׂ אוֹתָם, אַתָּה נִשְׁאָר לְעוֹלָם שָׁוֶה בְּבוֹאָם וּבְלִכְתָּם. הַשַּׂג אֶת שִׁוְיוֹן נֶפֶשׁ זֶה. "יוֹגָהּ קַרְמַסוּ קַאוּשַׁלַם" – בְּמַעֲשִׂים, יוֹגָה לְבַדָּהּ הִיא מְהִירוּת; כְּלוֹמַר, לִהְיוֹת שָׁוֶה נֶפֶשׁ בְּהַצְלָחַת אוֹ כִּשָּׁלוֹן שֶׁל מַעֲשִׂים וּבְהַשָּׂגַת אוֹ אִי-הַשָּׂגַת פֵּרוֹתֵיהֶם – זוֹ לְבַדָּהּ הִיא מְהִירוּת בְּפְּעֻלָּה. בְּמַעֲשִׂים, הַכְּפוּפִים לְהִוָּלְדוּת וְהֶרֶס, אֵין דָּבָר חָשׁוּב יוֹתֵר מִיּוֹגָה. בְּמִלִּים אֵלֶּה,并 לֹא הִגְדִּיר הָאָדוֹן אֶת הַיּוֹגָה; אֶלָּא הִכְרִיז עַל תִּפְאַרְתָּהּ. אִם נִקַּח אֶת מַשְׁמָעוּת הַמִּלִּים כְּ"מְהִירוּת בְּפְּעֻלָּה לְבַדָּהּ הִיא יוֹגָה", מַה תִּהְיֶה הַהִתְנַגְּדוּת? אִם מְאֻמָּת מַשְׁמָעוּת כָּזֹאת, אֲזַי גַּם מַעֲשֵׂה גְּנֵבָה שֶׁנַּעֲשָׂה בִּמְהִירוּת וּבְזָהִירוּת רַבָּה הָיָה נֶהֱפָךְ לְיוֹגָה. לָכֵן, פֵּרוּשׁ כָּזֶה אֵינֶנּוּ הוֹלֵם. יֵשׁ אוֹמְרִים שֶׁאָנוּ רוֹאִים רַק מַעֲשִׂים מְצֻוִּים שֶׁנַּעֲשׂוּ בִּמְהִירוּת כְּיוֹגָה. אַךְ אִם נֹאחַז בְּדֵעָה זוֹ, תִּקְשֹׁר אֶת הָאָדָם לְפֵרוֹת הַמַּעֲשִׂים שֶׁנַּעֲשׂוּ בִּמְהִירוּת וּבְכָל תַּסְרִיטֵיהֶם, וְתַגְרִים לוֹ לְאָבְדַּן מַעֲמָדוֹ בְּשִׁוְיוֹן נֶפֶשׁ. לָכֵן, נָכוֹן כָּאן לָקַחַת אֶת הַמַּשְׁמָעוּת כְּ"בְּמַעֲשִׂים, יוֹגָה לְבַדָּהּ הִיא מְהִירוּת". הַטַּעַם הוּא שֶׁזֶּה שֶׁפְּנִימִיּוּתוֹ נִשְׁאֶרֶת שְׁוַת נֶפֶשׁ בְּעֵת עֲשִׂיַּת מַעֲשִׂים – לֹא יִקָּשֵׁר עַל-יְדֵי הַמַּעֲשִׂים אוֹ פֵּרוֹתֵיהֶם. לָכֵן, לִהְיוֹת שָׁוֶה נֶפֶשׁ בְּעֵת עֲשִׂיַּת מַעֲשִׂים, הַכְּפוּפִים לְהִוָּלְדוּת וְהֶרֶס, הִיא מְהִירוּת אֲמִתִּית, חָכְמָה אֲמִתִּית. נְקֻדָּה נוֹסֶפֶת: בִּשְׁנֵי הַפְּסוּקִים הַקּוֹדְמִים וּבַחֲצִי הָרִאשׁוֹן שֶׁל פָּסוּק זֶה, הָרֶמֶז הוּא לְיוֹגָה (שִׁוְיוֹן נֶפֶשׁ) לְבַדָּהּ, לֹא לִמְהִירוּת. לָכֵן, לָקַחַת אֶת הַמַּשְׁמָעוּת כְּ"בְּמַעֲשִׂים, יוֹגָה לְבַדָּהּ הִיא מְהִירוּת" הוּא גַּם הֶגְיוֹנִי בַּהֶקְשֵׁר. **קֶשֶׁר:** עַתָּה, לְאַמֵּת אֶת הַפָּסוּק הַקּוֹדֵם, נוֹתֵן הָאָדוֹן דֻּגְמָא בַּפָּסוּק הַבָּא.