מי שדעתו אינה נסערת בצרות, שאינו מתאווה לתענוגות, והוא חופשי מהיקשרות, פחד וכעס, נקרא חכם בעל תבונה יציבה.

【פירוש מילים】 दुःखेषु (Duhkheshu) - במצוקה, अनुद्विग्नमनाः (Anudvignamanah) - בעל נפש בלתי מעורערת, सुखेषु (Sukheshu) - בהנאה, विगतस्पृहः (Vigatasprhah) - ללא השתוקקות, वीतरागभयक्रोधः (Veetaragabhayakrodhah) - משוחרר מהיקשרות, פחד וכעס, स्थितधीः (Sthitadhih) - בעל חוכמה יציבה, मुनिः (Munih) - חכם, उच्यते (Uchyate) - נקרא. 【פרשנות】 לורד קרישנה עונה על שאלתו של ארג'ונה לגבי התנהגותו של חכם בעל חוכמה יציבה בפסוקים 56, 57 ו-58. נפשו של חכם בעל חוכמה יציבה אינה מזועזעת על ידי אסונות. הוא אינו מושפע משלושת סוגי הסבל (Taapas): Adhyatmika (הנובעים מהגוף עצמו), Adhidaivika (הנובעים מהטבע) ו-Adhibhautika (הנובעים מיצורים אחרים). כאשר הוא נמצא במצב של שפע, הוא אינו משתוקק להנאות חושיות.

**2.56** מִי שֶׁמּוֹחוֹ לֹא נִרְגָּשׁ בִּפְנֵי צָרוֹת, שֶׁאֵין בּוֹ תְּשׁוּקָה לְתַעֲנוּגוֹת, וּשֶׁהוּא חָפְשִׁי לְגַמְרֵי מִדְּבֵקוּת, פַּחַד וְכַעַס — אִישׁ הִגּוּי כָּזֶה נִקְרָא חָכָם בְּתַבְנִית מְיֻשֶּׁבֶת. **פֵּרוּשׁ:** [אַרְג'וּנָה שָׁאַל אֶת שְׁאֵלָתוֹ עַל *פְּעֻלּוֹתָיו* שֶׁל בַּעַל תְּבוּנָה מְיֻשֶּׁבֶת, אַךְ הָאָדוֹן עוֹנֶה בְּהַדְגָּשָׁה עַל *הַנְּטִיָּה הַפְּנִימִית*, כִּי הַנְּטִיָּה הִיא הָעִקָּר בְּכָל פְּעֻלָּה. הַפְּעֻלּוֹת נַעֲשׂוֹת עַל יְסוֹד הַנְּטִיָּה. כַּאֲשֶׁר הַנְּטִיָּה מִשְׁתַּנָּה, הַפְּעֻלָּה מִשְׁתַּנָּה — כְּלוֹמַר, אֲפִלּוּ אִם פְּעֻלָּה נִרְאֵית זוֹהָה בְּחִיצוֹנִיּוּתָהּ, בְּתַּכְלִיתָהּ אֵינָהּ אוֹתָהּ. עַל נְטִיָּה זוֹ מְדַבֵּר הָאָדוֹן כָּאן.] **'דוּהְקֵשְׁוְ-אָנוּדְוִיגְנַה-מָנָהּ'** — אֲפִלּוּ כַּאֲשֶׁר צָרוֹת נִצְפּוֹת לְפָנָיו אוֹ פּוֹגְעוֹת בּוֹ מַמָּשׁ, מוֹחוֹ אֵינֶנּוּ נִרְגָּשׁ. כְּלוֹמַר, אֲפִלּוּ כַּאֲשֶׁר מִכְשׁוֹלִים עוֹלִים בְּשַׁעַת קִיּוּם הַחוֹבָה — כְּגוֹן עִכּוּבִים בָּעֲבוֹדָה, בִּקֹּרֶת, עֶלְבּוֹן אוֹ תּוֹצָאוֹת לֹא רְצוּיוֹת — מוֹחוֹ נִשְׁאָר בִּשְׁלֵוָה. הַסִּבָּה שֶׁמּוֹחוֹ שֶׁל קַרְמָא-יוֹגִי חָפְשִׁי מֵרְגִישׁוּת וּמְהוּמָה הִיא זוֹ: חוֹבָתוֹ הָרִאשׁוֹנָה הִיא לִפְעֹל לְטוֹבַת הַזּוּלַת, לְבַצֵּעַ פְּעֻלּוֹת בִּשְׁלֵמוּת, וְלִהְיוֹת עֵר כְּדֵי שֶׁלֹּא תִּתְעוֹרֵר בּוֹ כָּל דְּבֵקוּת, תְּחוּשַׁת קִנְיָן אוֹ תַּאֲוָה בְּנוֹגֵעַ לְפֵרוֹת פְּעֻלּוֹת אֵלֶּה. בַּעֲשׂוֹתוֹ כֵּן, תְּחוּשַׁת סַפְקוּת נִשְׁאֶרֶת בְּקִרְבּוֹ. בִּגְלַל סַפְקוּת זוֹ, לֹא מַהֵמָּה כַּמָּה צָרוֹת שֶׁיָּבוֹאוּ, מוֹחוֹ אֵינֶנּוּ נִרְגָּשׁ. **'סוּקֵשְׁוְ וִיגָטַ-סְפְּרִיהָהּ'** — אֲפִלּוּ כַּאֲשֶׁר תַּעֲנוּגוֹת נִצְפִּים לְפָנָיו אוֹ מוּשָׂגִים מַמָּשׁ, אֵין בּוֹ תְּשׁוּקָה אֲלֵיהֶם. כְּלוֹמַר, אֲפִלּוּ כַּאֲשֶׁר נוֹצָרִים נְסִבּוֹת מֻטָבוֹת — כְּגוֹן עֲבוֹדָה הַמִּתְבַּצַּעַת בְּמֻשְׁלָמוּת, קַבָּלַת כָּבוֹד וּשְׁבַח מִיָּדִיִּים, אוֹ הַשָׁגַת תּוֹצָאוֹת רְצוּיוֹת — מוֹחוֹ אֵינֶנּוּ מְגַדֵּל תְּשׁוּקָה שֶׁ"מַּצָּב זֶה יִשָּׁאֵר כָּכָה; שֶׁנְּסִבָּה מֻטָבָה זוֹ תִּמָּשֵׁךְ לְעוֹלָם". לִנְסִבּוֹת מֻטָבוֹת כָּאֵלֶּה אֵין כָּל הַשְׁפָּעָה עַל הֱיוֹתוֹ הַפְּנִימִי. **'וִיטַ-רָאגַ-בְּהַיַה-קְרוֹדְהָהּ'** — צִבְעוֹ שֶׁל הַמּוֹחַ בְּיֶדֵי אֳבִיֵּקְטִים גַּשְׁמִיִּים נִקְרָא 'דְּבֵקוּת' (רָאגַ). כַּאֲשֶׁר יֵּשׁ דְּבֵקוּת לָאֳבִיֵּקְטִים, אִם אָדָם עָצוּם מַשְׁמִיד אֳבִיֵּקְטִים אֵלֶּה, קוֹצֵץ אֶת הַקֶּשֶׁר עִמָּהֶם, אוֹ יוֹצֵר מִכְשׁוֹלִים בְּהַשָׁגָתָם, אָז 'פַּחַד' עוֹלֶה בַּמּוֹחַ. אִם אוֹתוֹ אָדָם חַלָּשׁ, אָז 'כַּעַס' עוֹלֶה בַּמּוֹחַ. אַךְ כַּאֲשֶׁר הַנְּטִיָּה לָתֵת שִׂמְחָה לַאֲחֵרִים, לַעֲשׂוֹת טוֹב לָהֶם, וּלְשָׁרְתָם מִתְעוֹרֶרֶת בְּקֶרֶב אָדָם, דְּבֵקוּתוֹ נֶעֱלֶמֶת מֵאֵלֶיהָ. עִם הֵעָלְמוּת הַדְּבֵקוּת, פַּחַד וְכַעַס גַּם הֵם פּוֹסְקִים. כָּךְ הוּא נִהְיֶה חָפְשִׁי לְגַמְרֵי מִדְּבֵקוּת, פַּחַד וְכַעַס. כָּל זְמַן שֶׁרְגִישׁוּת, תְּשׁוּקָה, דְּבֵקוּת, פַּחַד וְכַעַס נִשְׁאָרִים בְּמִידָה כָּלְשֶׁהִי, הוּא מְבַקֵּשׁ (סָאדְהַקַה). כַּאֲשֶׁר הוּא נִהְיֶה חָפְשִׁי לְגַמְרֵי מֵאֵלֶּה, הוּא נִהְיֶה מֻשְׁלָם (סִידְ'הַה). [תַּאֲוָה, כִּסָּפוֹן וְכַדּוֹמֶה, הֵם בְּתַכְלִיתָם צוּרוֹת שֶׁל דְּבֵקוּת בִּלְבַד. שֵׁמוֹת שׁוֹנִים נִתָּנִים לָהֶם רַק מִפְּנֵי דַּרְגּוֹת דַּקּוֹת. לְמָשָׁל, הַדְּבֵקוּת הַנִּסְתֶּרֶת הַשּׁוֹכֶנֶת בַּהֱיוֹת הַפְּנִימִי נִקְרֵאת 'וָאסָנָה' (נְטִיָּה). שֵׁם אַחֵר לְאוֹתָהּ וָאסָנָה הוּא 'אָשַׁקְתִי' (הִדָּבְקוּת) וְ'פְּרִייָטָה' (חִבָּה). הַמִּשְׁאָלָה "שֶׁאַשִׁיג אֶת הָאֳבִיֵּקְט הַהוּא" נִקְרֵאת 'קָאמָנָה' (תַּאֲוָה). הַצִּפִּיָּה לְמִלּוּי תַּאֲוָה זוֹ נִקְרֵאת 'אָשָׁא' (תִּקְוָה). אֲפִלּוּ אַחֲרֵי שֶׁתַּאֲוָה מִתְמַלֵּאת, הַמִּשְׁאָלָה שֶׁאֳבִיֵּקְטִים אֵלֶּה יִרְבּוּ אוֹ שֶׁיֻּשְׁגּוּ עוֹד אֳבִיֵּקְטִים נִקְרֵאת 'לוֹבְהָה' (בֶּצַע). כַּאֲשֶׁר עָצְמַת הַבֶּצַע גּוֹדֶלֶת מְאֹד, הִיא נִקְרֵאת 'טְרִישְׁנָא' (כִּסָּפוֹן בִּלְתִּי נִרְפֶּה). הַנְּקֻדָּה הִיא שֶׁהַמְּשִׁיכָה אֶל אֳבִיֵּקְטִים בְּלִיֵּי-עוֹלָם שֶׁל הַבְּרִיאָה, הַתָּפִיסָה שֶׁל עֶלְיוֹנוּתָם וְחָשְׁבּוּתָם — זוֹ בִּלְבַד מְכֻנָּה בִּשְׁמוֹת כְּגוֹן וָאסָנָה, קָאמָנָה וְכַדּוֹמֶה.] **'סְתְהִיטַ-דְהִיר מוּנִיר אוּצְ'יָטֶה'** — הַשֵּׂכֶל שֶׁל קַרְמָא-יוֹגִי הִגּוּי כָּזֶה נִהְיֶה יַצִּיב וְלֹא מִטַּלְטֵל. הַמּוּנָע 'מוּנִי' (חוֹזֶה) חָל אֶטִימוֹלוֹגִית עַל דִּבּוּר, וְלָכֵן הָאָדוֹן הִשְׁתַּמֵּשׁ בַּמִּלָּה 'מוּנִי' בְּתַשְׁבּוּת לַשְּׁאֵלָה "כֵּיצַד הוּא מְדַבֵּר?" (2.54). אַךְ בַּמְּצִיאוּת, הַמּוּנָע 'מוּנִי' אֵינֶנּוּ מֻגְבָּל רַק לְדִבּוּר. זֶה מַדּוּעַ, בַּפֶּרֶק הַשִּׁבְעָה-עָשָׂר, הָאָדוֹן מִשְׁתַּמֵּשׁ בַּמִּלָּה 'מָאוּנָה' (שְׁתִיקָה) בְּהֶקְשֵׁר שֶׁל צוֹמֶת נַפְשִׁית, לֹא צוֹמֶת דִּבּוּר (17.16). כֵּיוָן שֶׁזֶּהוּ פֶּרֶק עַל קַרְמָא יוֹגָה, קַרְמָא-יוֹגִי הִגּוּי נִקְרָא 'מוּנִי' כָּאן. 'הִגּוּי' מַשְׁמָעוּתוֹ הִרְהוּר תָּמִידִי עִם עֵרְנוּת, כְּדֵי שֶׁלֹּא תִּתְעוֹרֵר בַּמּוֹחַ כָּל תַּאֲוָה אוֹ דְּבֵקוּת. לִהְיוֹת תָּמִיד לֹא דָּבוּק הִיא עֵרְנוּתוֹ שֶׁל קַרְמָא-יוֹגִי מֻשְׁלָם; כִּי בַּשָּׁעָה הַקּוֹדֶמֶת שֶׁל הֱיוֹת מְבַקֵּשׁ, הוּא שָׁמַר עֵרְנוּת כָּזֹאת (גִּיתָא 3.19), וּבְאֶמְצָעוּת זוֹ בִּלְבַד הִגִּיעַ לָאֱמֶת הָעֶלְיוֹנָה.