BG 2.30 — סאנקהיה יוגה
BG 2.30📚 Go to Chapter 2
देहीनित्यमवध्योऽयंदेहेसर्वस्यभारत|तस्मात्सर्वाणिभूतानित्वंशोचितुमर्हसि||२-३०||
דֵהִי נִטְיַמַבַדְיוֹ'יַם דֵהֵה סַרְבַסְיַה בָּרַטַה | טַסְמָטְסַרְבָנִה בּוּטָנִה נַה טְבַם שׁוֹצִ׳טֻמַרְהַסִה ||2-30||
देही: indweller | नित्यमवध्योऽयं: always | देहे: in the body | सर्वस्य: of all | भारत: O Bharata | तस्मात्सर्वाणि: therefore | भूतानि: creatures | न: not | त्वं: thou | शोचितुमर्हसि: to grieve
GitaCentral עברית
הוֹ בְּהָרָטָה! נֶפֶשׁ זוֹ הַשּׁוֹכֶנֶת בַּגּוּף הִיא נִצְחִית וְחַסְיָנָה בְּכָל הַיְּצוּרִים. לָכֵן, לֹא יָאֶה לְךָ לְהִתְאַבֵּל עַל שׁוּם בְּרִיָּה.
🙋 עברית Commentary
משמעות המילים: देही (Dehi) - שוכן הגוף, नित्यम् (Nityam) - תמיד, अवध्यः (Avadhyah) - בלתי ניתן להשמדה, अयम् (Ayam) - זה, देहे (Dehe) - בגוף, सर्वस्य (Sarvasya) - של כולם, भारत (Bharata) - הו בהאראטה, तस्मात् (Tasmat) - לכן, सर्वाणि (Sarvani) - כל, भूतानि (Bhutani) - יצורים, न (Na) - לא, त्वम् (Tvam) - אתה, शोचितुम् (Shochitum) - להתאבל, अर्हसि (Arhasi) - צריך. פרשנות: גופו של כל יצור עשוי להיהרס, אך העצמי אינו יכול להיהרג. לכן, אינך צריך להתאבל על שום יצור, בין אם זה בהיishma או כל אדם אחר.
English
Swami Gambirananda
Swami Adidevananda
Hindi
Swami Ramsukhdas
Sanskrit
Sri Ramanuja
Sri Madhavacharya
Sri Anandgiri
Sri Jayatirtha
Sri Abhinav Gupta
Sri Madhusudan Saraswati
Sri Sridhara Swami
Sri Dhanpati
Vedantadeshikacharya Venkatanatha
Sri Purushottamji
Sri Neelkanth
Sri Vallabhacharya
Detailed Commentary
**2.30.** הו אַרְג'וּנָה, צֶאֱצָא בְּרַתָּה! הָאֲנִי הַמְגֻשָּׁם (דֶּהִי) הַשּׁוֹכֵן בְּכָל הַגּוּפוֹת הוּא נִצְחִי וְבִלְתִּי נִרְאֶה לְהַשְׁחָתָה. לָכֵן, אֵינְךָ רָאוּי לִתְאוֹנֵן עַל שׁוּם יְצוּר כְּלַפֵּי שֶׁהוּא. **פֵּרוּשׁ:** "הָאֲנִי הַזֶּה, נִצְחִי וְבִלְתִּי נִרְאֶה לְהַשְׁחָתָה, קַיָּם בְּגוּפוֹת כֻּלָּם, הו בְּרַתָּה" – בְּגוּפוֹת כָּל הַיְּצוּרִים – בְּנֵי אָדָם, אֱלֹהִים, בְּהֵמוֹת, עוֹפוֹת, חֲרָקִים, זוֹחֲלִים, וְכָל נֶאֱצָר קַיָּם וְנָע – הָאֲנִי הַמְגֻשָּׁם הַזֶּה הוּא נִצְחִי וְבִלְתִּי נִרְאֶה לְהַשְׁחָתָה (אַוַדְהְיָה), כְּלוֹמַר בִּלְתִּי חָלִיף. לַמִּלָּה 'אַוַדְהְיָה' שְׁתֵּי מַשְׁמָעוּיוֹת: (1) אָסוּר לַהֲרְגוֹ, וְ (2) אִי אֶפְשָׁר לַהֲרְגוֹ כְּלָל. לְמָשָׁל, פָּרָה הִיא 'אַוַדְהְיָה' בַּמַּשְׁמָעוּת שֶׁאָסוּר לַהֲרְגָהּ בְּשׁוּם נִמְסָךְ, כִּי יֵשׁ חֵטְא גָּדוֹל בַּהֲרִיגָתָהּ. אֲבָל בְּיַחַס לָאֲנִי הַמְגֻשָּׁם, אֵין זֹה סְגִיָּה שֶׁל 'אָסוּר לַהֲרְגוֹ'; אֶלָּא שֶׁהָאֲנִי הַזֶּה לְעוֹלָם לֹא יִכָּחֵד (יֵהָרֵג) בְּשׁוּם אֹפֶן, וְאֵין אִישׁ יָכוֹל לַעֲשׂוֹת זֹאת – "אֵין אִישׁ יָכוֹל לְהָבִיא כִּלָּיוֹן עַל זֶה הַבִּלְתִּי חָלִיף" (2.17). "לָכֵן, אֵינְךָ רָאוּי לִתְאוֹנֵן עַל שׁוּם יְצוּר" – לְפִיכָךְ, אֵינְךָ צָרִיךְ לִתְאוֹנֵן עַל שׁוּם יְצוּר; מִפְּנֵי שֶׁהָאֲנִי הַזֶּה לְעוֹלָם לֹא יִכָּחֵד, וְהַגּוּף הַחָלִיף אֵינוֹ נִשְׁאָר יַצִּיב אֲפִלּוּ רֶגַע אֶחָד. כַּאן, צוּרַת הָרַבִּים בַּמִּלִּים 'עַל כָּל הַיְּצוּרִים' מְכֻוֶּנֶת שֶׁלֹּא יִשָּׁאֵר יְצוּר כָּלְשֶׁהוּ מוּדָר – כְּלוֹמַר, אֵין לִתְאוֹנֵן עַל שׁוּם יְצוּר. הַגּוּף חָלִיף בֶּאֱמֶת; מִפְּנֵי שֶׁטִּבְעוֹ הוּא לְהִכָּחֵד. הוּא נִכְחָד בְּכָל רֶגַע. אֲבָל זֶה שֶׁהוּא טִבְעוֹ הַנִּצְחִי שֶׁל הָאָדָם – לְעוֹלָם לֹא יִכָּחֵד. אִם מְמַצִּים אֶת הָאֱמֶת הַזֹּאת, אֲזַי הִתְאוֹנְנוּת נִהְיֵית בִּלְתִּי אֶפְשָׁרִית. **נְקֻדָּה מְיֻחֶדֶת בְּיַחַס לַהֶקְשֵׁר:** הַחֲלָק הַזֶּה, מִפָּסוּק אַחַד עָשָׂר עַד פָּסוּק שְׁלוֹשִׁים, הוּא בִּמְיֻחָד לְהַבְדִּיל בֵּין שְׁנֵי אֵלֶּה: הָאֲנִי וְהַגּוּף, הַנִּצְחִי וְשֶׁאֵינֶנּוּ נִצְחִי, הַמַּמָּשִׁי וְשֶׁאֵינֶנּוּ מַמָּשִׁי, הַבִּלְתִּי נִרְאֶה לְהַשְׁחָתָה וְהַנִּרְאֶה לְהַשְׁחָתָה – כְּלוֹמַר, לְהַצִּיגָם כִּנְפָרָדִים. כִּי, עַד שֶׁלֹּא תַּעֲלֶה הַהַבְדָּלָה שֶׁל 'הָאֲנִי נִפְרָד' וְ'הַגּוּף נִפְרָד', שׁוּם דֶּרֶךְ רוּחָנִית – בֵּין אִם קַרְמָא-יוֹגָה, גְּ'נָאנָא-יוֹגָה אוֹ בְּהַקְטִי-יוֹגָה – לֹא תּוּכַל לְהִתְבַּצֵּעַ. לֹא רַק זֹאת, אֲפִלּוּ לְהַשִּׂיג עוֹלָמוֹת כְּגוֹן גַּן עֵדֶן, חַיָּבִים לְהָבִין אֶת הַהֶבְדֵּל בֵּין הָאֲנִי לַגּוּף. כִּי אִם הָאֲנִי לֹא הָיָה נִפְרָד מֵהַגּוּף, מִי הָיָה הוֹלֵךְ לְגַן עֵדֶן בְּמוֹת הַגּוּף? לָכֵן, כָּל הַפִּילוֹסוֹפִים הַתֵּאִיסְטִים, בֵּין אִם אַדְוַיְטִים (לֹא-דּוּאָלִים) וּבֵין אִם דְּוָאִיטִים (דּוּאָלִים), לְלֹא הֶבְדֵּל שֶׁל זְרָמִים, מַכִּירִים בְּוַדַּאוּת בַּהֶבְדֵּל בֵּין הַמְגֻשָּׁם וְהַגּוּף. כַּאן, הָאָדוֹן חָפֵץ לְבָאֵר אֶת הַהֶבְדֵּל הַזֶּה בְּעַצְמוֹ. מַה שֶּׁהָאָדוֹן הִצִּיג בַּחֲלָק הַזֶּה הוּא עִנְיָן שֶׁל נִסָּיוֹן לִכְמִרְבַּת בְּנֵי הָאָדָם. לְמָשָׁל, הַגּוּף מִשְׁתַּנֶּה, אֲבָל הָאֲנִי לֹא. אִם הָאֲנִי הַזֶּה הָיָה מִשְׁתַּנֶּה, מִי הָיָה יוֹדֵעַ אֶת שִׁנּוּי הַגּוּף? הָיְתָה יַלְדוּת, אַחַר כָּךְ בָּאָה בַּחֲרוּת; פַּעַם בָּאָה מַחֲלָה, פַּעַם הִיא הָלְכָה – כָּךְ הַמַּצָּבִים מִשְׁתַּנִּים תָּמִיד, אֲבָל הָאֲנִי שֶׁיּוֹדֵעַ אֶת כָּל הַמַּצָּבִים הַלָּלוּ נִשְׁאָר אוֹתוֹ דָּבָר. לָכֵן, זֶה שֶׁמִּשְׁתַּנֶּה וְזֶה שֶׁאֵינֶנּוּ מִשְׁתַּנֶּה לְעוֹלָם לֹא יִהְיוּ אֶחָד. לְכָל אִישׁ יֵשׁ נִסָּיוֹן יַשִּׁירִי בָּזֶה. לְפִיכָךְ, בַּחֲלָק הַזֶּה, הָאָדוֹן לֹא הִשְׁתַּמֵּשׁ בְּמוּנָחִים פִּילוֹסוֹפִיִּים כְּגוֹן אָטְמָא-אַנָאטְמָא, בְּרַהְמַן-גִ'יִוַה, פְּרַקְרִיטִי-פּוּרוּשָׁה, דּוֹמֵם-חַי, מָאיָה-אֲוִידְיָה וְכַיּוֹצֵא בָּהֶם. הַסִּבָּה הִיא שֶׁאֲנָשִׁים קִבְּלוּ עִנְיְנֵי פִילוֹסוֹפְיָה רַק כְּדֵי לִלְמֹד; הֵם מַחְשִׁיבִים אֶת הַנּוֹשְׂאִים הָהֵם רַק כְּנוֹשְׂאֵי לִמּוּד. מִתּוֹךְ הִסְתַּכְּלוּת בָּזֹאת, הָאָדוֹן, בַּחֲלָק הַזֶּה, בִּמְקוֹם לְהִשְׁתַּמֵּשׁ בְּמוּנָחִים פִּילוֹסוֹפִיִּים, הִשְׁתַּמֵּשׁ בְּמִלִּים כְּגוֹן גּוּף-אֲנִי מְגֻשָּׁם, לֹא-מַמָּשִׁי-מַמָּשִׁי, נִרְאֶה לְהַשְׁחָתָה-בִּלְתִּי נִרְאֶה לְהַשְׁחָתָה. מִי שֶׁיּוֹדֵעַ נְכוֹנָה אֶת הַהֶבְדֵּל בֵּין שְׁנֵי אֵלֶּה לְעוֹלָם לֹא יוּכַל לִהְיוֹת לוֹ אֲפִלּוּ קַצְתֵּי קָטָן שֶׁל תְּלוּנָה. אֵלֶּה שֶׁרַק לוֹמְדִים תּוֹרוֹת פִּילוֹסוֹפִיּוֹת – תְּלוּנָתָם אֵינָהּ מִסְתַּלֶּקֶת. יֵשׁ הֶבְדֵּל עָצוּם בֵּין לִמּוּד שֵׁשׁ הַתּוֹרוֹת הַפִּילוֹסוֹפִיּוֹת וּבֵין קִיּוּם הַנִּסָּיוֹן הַיַּשִּׁירִי. בַּלִּמּוּד, בְּרַהְמַן, אִישְׁוַרָה, גִ'יִוַה, פְּרַקְרִיטִי, וְהָעוֹלָם – כָּל אֵלֶּה נִהְיִים נוֹשְׂאֵי יְדִיעָה; כְּלוֹמַר, הַתַּלְמִיד הוּא הַיּוֹדֵעַ, וּבְרַהְמַן, אִישְׁוַרָה וְכַיּוֹצֵא בָּהֶם נִהְיִים נוֹשְׂאֵי הַחוּשִׁים וְהַכְּלִי הַפְּנִימִי. הַתַּלְמִיד חָפֵץ לְהַרְבּוֹת מֵידָע, לִצְבּוֹר לִמּוּד. אֲבָל מְחַפֵּשׂ שֶׁהוּא מוּמוּקְשׁוּ (מִי שֶׁחָפֵץ בִּשְׁ�רוּר), גִ'יגְ'נָאסוּ (חוֹקֵר), אוֹ מִתְעַנְיֵן (בְּהַקְטָא) – חָפֵץ לִהְיוֹת בַּנִּסָּיוֹן; כְּלוֹמַר, לְנַתֵּק אֶת הַקֶּשֶׁר עִם פְּרַקְרִיטִי וְהָעוֹלָם, וּלְהַכִּיר אֶת עַצְמוֹ, לָחוּשׁ אֶת הָאַחְדוּת עִם בְּרַהְמַן, לִמְצֹא מַחֲסֶה בְּאִישְׁוַרָה. **קֶשֶׁר:** בְּמֹחוֹ שֶׁל אַרְג'וּנָה הָיְתָה תְּלוּנָה עַל מוֹת קְרוֹבָיו וּפַחַד מֵחֵטְא הֲרִיגַת זְקֵנָיו. כְּלוֹמַר, כַּאן הָיְתָה תְּלוּנָה שֶׁהִפָּרְדוּת מִקְּרוֹבָיו תִּתְרַחֵשׁ וְהוּא יִסְבּוֹל עֶצֶב בְּהֵעָדְרָם, וְהָיָה פַּחַד שֶׁמִּפְּנֵי הַחֵטְא הוּא יִצְטָרֵךְ לִסְבּוֹל אֶת מַכְאוֹבֵי גֵּיהִנֹּם וְכַיּוֹצֵא בָּהֶם בְּחַיֵּי הָעוֹלָם הַבָּא. לָכֵן, כְּדֵי לְהָסִיר אֶת תְּלוּנָתוֹ שֶׁל אַרְג'וּנָה, הָאָדוֹן דִּבֵּר אֶת הַחֲלָק מִפָּסוּק אַחַד עָשָׂר עַד פָּסוּק שְׁלוֹשִׁים. וְעַכְשָׁיו, כְּדֵי לְהָסִיר אֶת פַּחְדּוֹ שֶׁל אַרְג'וּנָה, הוּא מַתְחִיל אֶת הַחֲלָק הַבָּא בְּיַחַס לְחוֹבַת הַלּוֹחֵם.