**פסוק 2.12:** לֹא הָיְתָה עוֹלָם עֵת שֶׁלֹּא הָיִיתִי אֲנִי, וְלֹא אַתָּה, וְלֹא כָּל הַמְּלָכִים הָאֵלֶּה; וְלֹא יִהְיֶה לְעוֹלָם עֵת שֶׁלֹּא נִהְיֶה בֶּעָתִיד לָבוֹא.
**פֵּרוּשׁ:** [בָּעוֹלָם, רַק שְׁנֵי יְשׁוּיוֹת קַיָּמוֹת – הָאָדָם הַפְּנִימִי (סַט, הַנִּצְחִי) וְהַגּוּף (אַסַט, הֶחֱלִי). שְׁנֵיהֶם אֵינָם רְאוּיִים לְצַעַר, כְּלוֹמַר שֶׁצַּעַר לֹא יָכוֹל לִהְיוֹת לֹא בִּשְׁבִיל הָאָדָם הַפְּנִימִי (הַשּׁוֹכֵן בַּגּוּף) וְלֹא בִּשְׁבִיל הַגּוּף עַצְמוֹ. הַטַּעַם הוּא שֶׁהָאָדָם הַפְּנִימִי אֵינֶנּוּ חָדֵל לִהְיוֹת לְעוֹלָם, וְהַגּוּף לֹא יִתְקַיֵּם לְעוֹלָם. הַבִּיטּוּי "לֹא רְאוּיִים לְצַעַר" (אַשׁוֹצְ'יָאן) שֶׁנִּשְׁמַשׁ לִשְׁנֵיהֶם בַּפֶּסֶק הַקּוֹדֵם מוּסָבַּר כָּעֵת בְּמוּבָן נִצְחִיּוּת הָאָדָם הַפְּנִימִי וְאֶפְשָׁרִיּוּת הַגּוּף.]
"לֹא הָיְתָה עוֹלָם עֵת... וְלֹא כָּל הַמְּלָכִים הָאֵלֶּה" – מִנְּקֻדַּת מַבָּט עוֹלָמִית, עַד שֶׁלֹּא הִתְגַּלֵּיתִי בְּהִתְגַּלְּמוּת זוֹ, לֹא הָיִיתִי נִכָּר לִפְנֵי הַכֹּל בְּצוּרָה זוֹ (כְּקְרִישְׁנָא); עַד שֶׁלֹּא נוֹלַדְתָּ, לֹא הָיִיתָ נִכָּר לִפְנֵי הַכֹּל בְּצוּרָה זוֹ (כְּאַרְג'וּנָא); וְעַד שֶׁלֹּא נוֹלְדוּ מְלָכִים אֵלֶּה, גַּם הֵם לֹא הָיוּ נִכָּרִים לִפְנֵי הַכֹּל בְּצוּרָה זוֹ (כִּמְלָכִים). אַךְ, אֵין זֹאת אוֹמֶרֶת שֶׁאֲנִי, אַתָּה וּמְלָכִים אֵלֶּה לֹא הָיִינוּ קַיָּמִים לִפְנֵי הִתְגַּלְּמוּתֵנוּ בְּצוּרוֹת אֵלֶּה.
כָּאן, הַצַּגַּת הַהַצָּגָה הַפְּשׁוּטָה "אֲנִי, אַתָּה וּמְלָכִים אֵלֶּה הָיִינוּ קַיָּמִים מִקֶּדֶם" הָיְתָה מַסְפִּיקָה. אַף עַל פִּי כֵן, לֹא נֶאֱמַר כָּךְ; בִּמְקוֹם זֶה נֶאֱמַר: "אֵין זֹאת אוֹמֶרֶת שֶׁלֹּא הָיִינוּ קַיָּמִים מִקֶּדֶם". הַטַּעַם לָזֶה הוּא שֶׁבְּאָמְרוֹ "אֵין זֹאת אוֹמֶרֶת שֶׁלֹּא הָיִינוּ", נִכּוֹנֶסֶת בְּתֹקֶף הָאֲמִתָּה שֶׁ"בְּוַדַּאי הָיִינוּ קַיָּמִים". הַרְמָזָה הִיא שֶׁהָעֶקְרוֹן הַנִּצְחִי הוּא תָּמִיד נִצְחִי. הוּא מֵעוֹלָם לֹא הָיָה בִּלְתִּי קַיָּם. הַמִּלָּה 'לְעוֹלָם' (גָ'אטוּ) מַרְמֶזֶת שֶׁבְּכָל עֵת עָבָר, עָתִיד אוֹ הוֹוֶה, וּבְכָל מָקוֹם, נְסִבָּה, תְּנַאי, מִקְרֶה אוֹ אֹבְיֶקְט, לָעֶקְרוֹן הַנִּצְחִי אֵין אֲפִלּוּ הֶעְדֵּר קַל שֶׁבַּקַּלִּים.
כָּאן, בִּשְׁמוֹשׁוֹ בַּמִּלָּה 'אֲנִי' (אַהַם), מַצִּיב הָאָדוֹן נְקֻדָּה מַרְשִׁימָה. לְהַלָּן, בְּפֶסֶק 4.5, אוֹמֵר הָאָדוֹן לְאַרְג'וּנָא: "לִפְנֵי לֵידָתִי וְלִפְנֵי לֵידָתְךָ חָלְפוּ הַרְבֵּה; אֲנִי יוֹדֵעַ אֶת כֻּלָּם, אֲבָל אַתָּה אֵינְךָ יוֹדֵעַ אוֹתָם". כָּךְ, בְּגִלּוּי אֱלֹהוּתוֹ, מַבְדִּיל הָאָדוֹן בֵּין עַצְמוֹ לְבֵין נְשָׁמוֹת הַיְּחִידִים. אֲבָל כָּאן, מַכְרִיז הָאָדוֹן עַל אַחְדּוּתוֹ עִם הַנְּשָׁמוֹת. הַהֶרְמֵז הוּא שֶׁשָּׁם (בְּ4.5), כַּוָּנַת הָאָדוֹן הִיא לְגַלּוֹת אֶת גְּדֻלָּתוֹ וְיִחוּדוֹ, בְּשֶׁכָּאן, כַּוָּנַת הָאָדוֹן הִיא לְהַכִּיר אֶת הָעֶקְרוֹן הַנִּצְחִי מִנְּקֻדַּת מַבָּט הָאֲמִתָּה הַמֻּחְלֶטֶת.
"וְלֹא יִהְיֶה לְעוֹלָם עֵת שֶׁלֹּא נִהְיֶה בֶּעָתִיד לָבוֹא" – בֶּעָתִיד, מַצָּבֵי גּוּף אֵלֶּה לֹא יִשָּׁאֲרוּ, וְיוֹם אֶחָד גּוּפוֹת אֵלֶּה גַּם כֵּן לֹא יִשָּׁאֲרוּ. אַף עַל פִּי כֵן, גַּם בְּמַצָּב זֶה, אֵין זֹאת אוֹמֶרֶת שֶׁנֶּחְדַּל מִלִּהְיוֹת – כְּלוֹמַר, בְּוַדַּאי נִהְיֶה קַיָּמִים. הַטַּעַם הוּא שֶׁהָעֶקְרוֹן הַנִּצְחִי מֵעוֹלָם לֹא הָיָה בִּלְתִּי קַיָּם וְלֹא יֶחְדַּל מִלִּהְיוֹת כָּךְ לְעוֹלָם.
כָּךְ דִּבֵּר הָאָדוֹן עַל הֶעָבָר וְעַל הֶעָתִיד, אֲבָל לֹא עַל הַהוֹוֶה. הַטַּעַם הוּא שֶׁמִּנְּקֻדַּת מַבַּט גּוּפִית, "אָנוּ כֻּלָּנוּ נִכָּרִים בְּיוֹשֶׁר בַּהוֹוֶה. אֵין סָפֵק בָּזֶה. לָכֵן, אֵין צֹרֶךְ לוֹמַר, 'אֵין זֹאת אוֹמֶרֶת שֶׁאֵינֶנּוּ קַיָּמִים כָּעֵת'". אִם נִרְאֶה מִנְּקֻדַּת מַבָּט הָאֲמִתָּה הַמֻּחְלֶטֶת, אָנוּ כֻּלָּנוּ קַיָּמִים בַּהוֹוֶה, וְגוּפוֹת אֵלֶּה מִשְׁתַּנִּים בְּכָל רֶגַע – כָּךְ שֶׁחֲוָיַת הַהִתְנַזְּרוּת מֵהַגּוּפִים צְרִיכָה לְהִתְמַמֵּשׁ בָּנוּ בַּהוֹוֶה עַצְמוֹ. הַכַּוָּנָה הִיא שֶׁכְּשֵׁם שֶׁאֵין הֶעְדֵּר לְקִיּוּמֵנוּ בֶּעָבָר וּבֶעָתִיד, כָּךְ גַּם אֵין הֶעְדֵּר לְקִיּוּמֵנוּ בַּהוֹוֶה – זֹאת צְרִיכָה לְהִתְמַמֵּשׁ.
כְּשֵׁם שֶׁלְּכָל יְצוּר יֵשׁ הַחֲוָיָה "אֲנִי" לִפְנֵי הֵעָרוּת מִשֵּׁנָה וְגַם לְאַחַר הֵעָרוּת, כָּךְ גַּם בִּמְצַב הַשֵּׁנָה, נִשְׁאַרְנוּ בִּמְדֻיָּק כְּמוֹ שֶׁאָנוּ. רַק כְּלֵי הַהַכָּרָה הַחִיצוֹנִים הָיוּ נֶעְדָּרִים, לֹא קִיּוּמֵנוּ עַצְמֵנוּ. כְּמוֹ כֵן, גּוּפוֹתַי, שֶׁלְּךָ וְשֶׁל הַמְּלָכִים – אָנוּ כֻּלָּנוּ – לֹא הָיוּ קַיָּמִים מִקֶּדֶם וְלֹא יִהְיוּ קַיָּמִים לְהַבָּא, וַאֲפִלּוּ עַכְשָׁו הַגּוּפוֹת נָעִים בְּכָל רֶגַע לְעֵבֶר הֶרֶס; אֲבָל קִיּוּמֵנוּ הָיָה קַיָּם מִקֶּדֶם, יִשָּׁאֵר קַיָּם לְהַבָּא, וְהוּא בְּאֹפֶן זֶה מַמָּשׁ גַּם עַכְשָׁו.
קִיּוּמֵנוּ הוּא הָעֶקְרוֹן הַלֹּא-זְמַנִּי; כִּי אָנוּ הַיּוֹדְעִים אֲפִלּוּ אֶת הַזְּמַן הַהוּא, כְּלוֹמַר עָבָר, עָתִיד וְהוֹוֶה – שְׁלֹשֶׁת הַזְּמַנִּים הֵם בְּתוֹךְ יְדִיעָתֵנוּ. לְהַסְבִּיר אֶת הָעֶקְרוֹן הַלֹּא-זְמַנִּי הַזֶּה דִּבֵּר הָאָדוֹן אֶת הַפֶּסֶק הַזֶּה.
הַמַּשְׁמָעוּת הַמְּיֻחֶדֶת בְּאָמְרוֹ, "אֵין זֹאת אוֹמֶרֶת שֶׁאֲנִי, אַתָּה וְהַמְּלָכִים לֹא הָיִינוּ קַיָּמִים מִקֶּדֶם, וְאֵין זֹאת אוֹמֶרֶת שֶׁלֹּא נִהְיֶה קַיָּמִים לְהַבָּא", הִיא שֶׁגַּם כְּשֶׁגּוּפוֹת אֵלֶּה לֹא הָיוּ קַיָּמִים, אָנוּ כֻּלָּנוּ הָיִינוּ קַיָּמִים, וְגַם כְּשֶׁגּוּפוֹת אֵלֶּה לֹא יִהְיוּ קַיָּמִים, נִהְיֶה קַיָּמִים – כְּלוֹמַר, כָּל הַגּוּפוֹת הָאֵלֶּה הֵם בְּלִיֵּי-עוֹלָם, וַאֲנַחְנוּ כֻּלָּנוּ בִּלְתִּי בְּלִיֵּי-עוֹלָם. שֶׁגּוּפוֹת אֵלֶּה לֹא הָיוּ קַיָּמִים מִקֶּדֶם וְלֹא יִהְיוּ קַיָּמִים לְהַבָּא מְיַסֵּד אֶת אֶפְשָׁרִיּוּת הַגּוּפוֹת; וְשֶׁאָנוּ כֻּלָּנוּ הָיִינוּ קַיָּמִים מִקֶּדֶם וְנִהְיֶה קַיָּמִים לְהַבָּא מְיַסֵּד אֶת נִצְחִיּוּת טֶבַע הַהֲוָיָה הָעֶקְרוֹנִי שֶׁל כָּל אֶחָד. מִשְּׁתֵּי נְקֻדּוֹת אֵלֶּה, נִכְנָס עֶקְרוֹן אֶחָד: מַה שֶּׁקַּיָּם בַּהַתְחָלָה וּבַסּוֹף, קַיָּם גַּם בָּאֶמְצַע; וּמַה שֶּׁאֵינֶנּוּ קַיָּם בַּהַתְחָלָה וּבַסּוֹף, אֵינֶנּוּ קַיָּם גַּם בָּאֶמְצַע.
אֵיךְ יָכוֹל מַה שֶּׁאֵינֶנּוּ קַיָּם בַּהַתְחָלָה וּבַסּוֹף לִהְיוֹת לֹא קַיָּם בָּאֶמְצַע, הֵן הוּא נִתְפָּס עַל יָדֵינוּ? הַתְּשׁוּבָה הִיא שֶׁהָאֹבְיֶקְט הַנִּתְפָּס, עִם הַמֹּחַ, הַשֵּׂכֶל וְהַחוּשִׁים שֶׁדַּרְכָּם (כְּלוֹמַר בְּאֶמְצָעוּתָם) מִתְחוֹלֶלֶת חֲוָיַת הַנִּתְפָּס, מִשְׁתַּנֶּה בְּכָל רֶגַע. הֵם אֵינָם יַצִּיבִים אֲפִלּוּ לְרֶגַע. אַף עַל פִּי כֵן, כְּשֶׁמַּזְהֶה אָדָם אֶת עַצְמוֹ עִם הָאֹבְיֶקְט הַנִּתְפָּס, הוּא הוֹפֵךְ לַצּוֹפֶה (הָרוֹאֶה). כְּשֶׁכְּלֵי הַתְּפִיסָה (מֹחַ-שֵׂכֶל-חוּשִׁים) וְהַנִּתְפָּס (אֹבְיֶקְטֵי הַמֹּחַ-שֵׂכֶל-חוּשִׁים) – כָּל אֵלֶּה – אֵינָם יַצִּיבִים אֲפִלּוּ לְרֶגַע, אֵיךְ יוּכַל הַצּוֹפֶה לְהִוָּרְאוֹת יַצִּיב? הַכַּוָּנָה הִיא שֶׁהַיִּחוּס 'צוֹפֶה' קַיָּם רַק בִּגְלַל הַקֶּשֶׁר בֵּין הַנִּתְפָּס וּפְעֻלַּת הַתְּפִיסָה. אִם אֵין קֶשֶׁר עִם הַנִּתְפָּס וּפְעֻלַּת הַתְּפִיסָה, אֲזַי אֵין יִחוּס שֶׁל צוֹפֶה; בִּמְקוֹם זֶה, נִשְׁאָר רַק הָעֶקְרוֹן הַנִּצְחִי הַהוּא, שֶׁהוּא מְסַדּוֹ. אֶת הָעֶקְרוֹן הַנִּצְחִי הַהוּא יְכוֹלִים לִקְרֹא מְסַד הַהִוָּלְדוּת, הַהִתְקַיְּמוּת וְהַהִתְפָּרְקוּת שֶׁל כֻּלָּנוּ, וּמֵאִיר כָּל הַהוֹפָעוֹת. אַךְ, שֵׁמוֹת אֵלֶּה 'מְסַד' וּ'מֵאִיר' גַּם כֵּן קַיָּמִים רַק בְּיַחַס לַנִּסְמָךְ וְלַמָּאוֹר. גַּם כְּשֶׁהַנִּסְמָךְ וְהַמָּאוֹר אֵינָם נוֹכְחִים, קִיּוּמוֹ נִשְׁאָר בְּאֹפֶן זֶה מַמָּשׁ. לְמִי שֶׁמַּבָּטוֹ פָּנָה אֶל עֶקְרוֹן-הָאֲמִתָּה הַהוּא, אֵיךְ יָכוֹל לִהְיוֹת צַעַר? כְּלוֹמַר, זֶה בִּלְתִּי אֶפְשָׁרִי. מִנְּקֻדַּת מַבָּט זוֹ, אֲנִי, אַתָּה וְהַמְּלָכִים, בְּטֶבַע הֲוָיָתֵנוּ הָעֶקְרוֹנִי, אֵינֶנּוּ רְאוּיִים לְצַעַר.
★🔗
