**2.37. אִם תִּהְרַג בַּקְרָב, תַּשִּׂיג גַּן עֵדֶן; וְאִם תִּנְצַח בַּקְרָב, תִּתְעַנֵּג עַל מַלְכוּת הָאָרֶץ. לָכֵן, בֶּן קוּנְטִי, הִכָּרֵעַ לַקְרָב וְקוּם.**
**פֵּרוּשׁ:** "אִם תִּהְרַג – תַּשִּׂיג גַּן עֵדֶן; אִם תִּנְצַח – תִּתְעַנֵּג עַל הָאָרֶץ" – בְּפָסוּק הַשִּׁשִּׁי בְּפֶרֶק זֶה עַצְמוֹ, אַרְג'וּנָה אָמַר: "אֵין אֲנַחְנוּ יוֹדְעִים אִם נִכְבֹּשׁ אוֹתָם בַּקְרָב אוֹ הֵם יִכְבְּשׁוּנוּ". תּוֹפֵס אֶת סָפֵקוֹ שֶׁל אַרְג'וּנָה, הָאָדוֹן בָּרִיךְ הוּא מַבְהִיר כָּאן: אִם תִּהָרֵג בַּקְרָב עַל יְדֵי קַרְנָא וַאֲחֵרִים, תַּעֲלֶה לַגַּן עֵדֶן; וְאִם תִּנְצַח בַּקְרָב, תִּתְעַנֵּג עַל מַלְכוּת הָאָרֶץ הַזֹּאת. כָּךְ שֶׁיֵּשׁ לְךָ רֶוַח בִּשְׁתֵּי הַיָּדַיִם. תֹּמֶק הַדָּבָר הוּא שֶׁבְּהִתְעָרְבוּתְךָ בַּקְרָב, יֵשׁ לְךָ רַק רֶוַח מִכָּאן וּמִכָּאן, וּבְהִמָּנְעוּתְךָ מִקְרָב, יֵשׁ לְךָ רַק הֶפְסֵד מִכָּאן וּמִכָּאן. לָכֵן, עָלֶיךָ לְהִלָּחֵם.
"לָכֵן, בֶּן קוּנְטִי, קוּם וְהִכָּרֵעַ לַקְרָב" – הַמַּטָּרָה בְּשִׁמּוּשׁ הַפִּנְיָה "קוֹנְטֵי-בֶּן" (בֶּן קוּנְטִי) כָּאן הִיא, שֶׁכַּאֲשֶׁר הָלַכְתִּי אֶל הַקָּאוּרָבִים עִם הַצָּעַת שָׁלוֹם, אִמְּךָ קוּנְטִי שָׁלְחָה דִּקְדּוּק זֶה בִּשְׁבִילְךָ: שֶׁעָלֶיךָ לְהִלָּחֵם. לָכֵן, אַל תִּסּוֹג מִן הַקְרָב; לְהֶפֶךְ, עָלֶיךָ לְהַחְלִיט לְהִלָּחֵם וְלָקוּם.
אַרְג'וּנָה הָיָה נָחוּשׁ לֹא לְהִלָּחֵם, וְהָאָדוֹן בָּרִיךְ הוּא כְּבָר נָתַן אֶת הַמִּצְוָה לְהִלָּחֵם בְּפָסוּק הַשְּׁלִישִׁי בְּפֶרֶק זֶה. זֶה עוֹרֵר סָפֵק בְּלִבּוֹ שֶׁל אַרְג'וּנָה: הַאִם נָכוֹן לְהִלָּחֵם אוֹ לֹא? לָכֵן, כָּאן הָאָדוֹן בָּרִיךְ הוּא מְפַגֵּג סָפֵק זֶה בְּאָמְרוֹ: עֲשֵׂה הַחְלָטָה אַחַת חֲזָקָה לְהִלָּחֵם, אַל תְּטַפֵּחַ כָּל סָפֵק בְּנִדּוֹן זֶה.
כָּאן, כַּוָּנַת הָאָדוֹן בָּרִיךְ הוּא נִרְאֵית כִּי אָדָם לְעוֹלָם לֹא יַעֲזֹב אֶת חוֹבָתוֹ בְּכָל נְסִבָּה; לְהֶפֶךְ, עָלָיו לְמַלֵּא אֶת חוֹבָתוֹ בְּהִתְלַהֲבוּת וּבְזֵרוּז. בְּקִיּוּם הַחוֹבָה נִמְצֵאת אֱנוֹשִׁיּוּתוֹ שֶׁל אָדָם.
★🔗
