2.51. חֲכָמִים מְאֻזָּנִים בְּשִׁוְיוֹן נֶפֶשׁ, הַנּוֹטְשִׁים אֶת פֵּרוֹת הַמַּעֲשִׂים, מְשֻׁחְרָרִים מֵרֶתֶת הַלֵּידָה, מַגִּיעִים לַמַּדְרֵגָה הַנְּקִיָּה מִסֵּבֶל.
פֵּרוּשׁ: "בּוּדְהִי־יוּקְטָה הִי פַלַם טְיַקְטְוָה מַנִישִׁינָה" — רַק אֵלֶּה הַמְאֻחָדִים בְּשִׁוְיוֹן נֶפֶשׁ הֵם בֶּאֱמֶת חֲכָמִים, כְּלוֹמַר, הַנְּבוֹנִים. כֵּן נִקְבַּע בְּפָסוּק עֲשִׂירִי בְּפֶרֶק שְׁמוֹנָה־עָשָׂר שֶׁהָאָדָם שֶׁאֵינוֹ שׂוֹנֵא מַעֲשִׂים בִּישִׁים וְגַם אֵינוֹ נִצְמָד לַטּוֹבִים הוּא מֶדְהָאוִי (נָבוֹן).
מַעֲשֶׂה בְּהֶכְרֵחַ מַבְשִׁיל אֶת פִּרְיוֹ. אֵין אִישׁ יָכוֹל לִטְשׁוֹת מַמָּשׁ אֶת פְּרִי הַמַּעֲשֶׂה. לְמָשָׁל, אִם יִזְרַע מִישֶׁהוּ זְרָעִים בַּשָּׂדֶה בְּלִי תַּאֲוָה, הַאִם לֹא תִּתֵּן הַשָּׂדֶה תְּבוּאָה? אִם נִזְרַע — בְּוַדַּאי יִצְמַח. כָּךְ גַּם, אִם יַעֲשֶׂה אָדָם מַעֲשֶׂה בְּלִי תַּאֲוָה, בְּוַדַּאי יְקַבֵּל אֶת פְּרִי מַעֲשֵׂהוּ. לָכֵן, כָּאן, נְטִישַׁת הַפְּרִי הַנוֹלָד מֵהַמַּעֲשֶׂה פֵּירוּשָׁהּ נְטִישַׁת הַתַּאֲוָה, הַכִּסּוּפִין, הַהִצָּמְדוּת וְהַחֶמְדָּה לְפֵרִי הַמַּעֲשֶׂה. כָּל אֶחָד יָכוֹל לִטְשׁוֹת זֹאת.
"גַ'נְמַה־בַּנְדְהַה־וִינִירְמוּקְטָה" — הַמְּחַפְּשִׂים הַחֲכָמִים הַמְּאֻזָּנִים בְּשִׁוְיוֹן נֶפֶשׁ נִשְׁתַּחְרְרִים מֵרֶתֶת הַלֵּידָה. הַטַּעַם הוּא שֶׁבְּהִתְבַּסְּסָם בְּשִׁוְיוֹן נֶפֶשׁ, אֵין נִשְׁאֶרֶת בָּהֶם אֲפִלּוּ רְשִׁימָה שֶׁל מוּמִים כְּגוֹן הִצָּמְדוּת־סִלּוּד, תַּאֲוָה, כִּסּוּפִין, קִנְיָנוּת וְכַיּוֹצֵא. לְכָךְ, אֵין נִשְׁאָר כָּל גּוֹרֵם לְהִוָּלְדוּתָם הַחֲזָרִית. הֵם נִשְׁתַּחְרְרִים לְנֶצַח מֵרֶתֶת הַלֵּידָה וְהַמָּוֶת.
"פַּדַם גַ'צְ'הַנְטִי אֲנָמַיַם" — "אָמַיַה" הוּא שֵׁם לְמַחֲלָה. מַחֲלָה הִיא שִׁנּוּי. זֶה שֶׁאֵין בּוֹ אֲפִלּוּ שִׁנּוּי קַל שֶׁל כָּל סוּג נִקְרָא "אֲנָמַיַה", כְּלוֹמַר חָסַר שִׁנּוּי. חֲכָמִים מְאֻזָּנִים בְּשִׁוְיוֹן נֶפֶשׁ מַגִּיעִים לְמַדְרֵגָה כָּזֹאת חֲסֵרַת שִׁנּוּי. מַדְרֵגָה זוֹ חֲסֵרַת הַשִּׁנּוּי בְּעַצְמָהּ מְכֻנָּה "הַמַּעֲמָק הָאַל־נִכְחָד" בְּפָסוּק חֲמִישִׁי בְּפֶרֶק חֲמִשָּׁה־עָשָׂר, וּכְ "הַמַּעֲמָק הַנִּצְחִי הָאַל־נִכְחָד" בְּפָסוּק חֲמִשִּׁים וְשִׁשָּׁה בְּפֶרֶק שְׁמוֹנָה־עָשָׂר.
אַף שֶׁבַּגִּיטָא, תּוֹכַת הַסַּטְוָה נִקְרֵאת גַּם הִיא אֲנָמַיַה (14.6), בֶּאֱמֶת, אֲנָמַיַה (חָסַר שִׁנּוּי) הוּא רַק טֶבַע הָעַצְמִי אוֹ הָאֲמִתּוּת הָעֶלְיוֹנָה; מִפְּנֵי שֶׁהוּא הָעֶקְרוֹן שֶׁמֵּעֵבֶר לַגּוּנִים, שֶׁעִם הַגִּיעוֹ אֵלָיו, אֵין אָדָם צָרִיךְ עוֹד לְהִכָּנֵס לְמַחְזוֹר הַלֵּידָה וְהַמָּוֶת. הוֹאִיל וְתּוֹכַת הַסַּטְוָה הִיא אֶמְצָעִי לְהַשָּׂגַת הָאֲמִתּוּת הָעֶלְיוֹנָה, הָאָדוֹן קָרָא לָהּ גַּם כֵּן אֲנָמַיַה.
מַה הִיא הַהַגָּעָה לְמַדְרֵגַת הָאֲנָמַיַה? הַפְּרַקְרִיטִי כְּפוּפָה לְשִׁנּוּי, לָכֵן תּוֹלְדוֹתֶיהָ — הַגּוּף וְהָעוֹלָם — גַּם הֵן כְּפוּפוֹת לְשִׁנּוּי. אַף שֶׁהָעַצְמִי חָסַר שִׁנּוּי, כְּשֶׁמִּזְדָּהֶה עִם גּוּף מִשְׁתַּנֶּה זֶה, הוּא חוֹשֵׁב אֶת עַצְמוֹ גַּם כָּךְ כְּפוּף לְשִׁנּוּי. אַךְ כְּשֶׁמִּטּוֹשׁ אֶת הַקֶּשֶׁר הַמֻּנָּח עִם הַגּוּף, אָז הוּא חוֹוֶה אֶת טֶבַע הָעַצְמִי הַטִּבְעִי, חֲסַר הַשִּׁנּוּי. חֲוָיָה זוֹ שֶׁל הַחֹפֶשׁ הַטִּבְעִי מִשִּׁנּוּי נִקְרֵאת כָּאן הַגָּעָה לְמַדְרֵגַת הָאֲנָמַיַה.
בַּפָּסוּק הַזֶּה, שִׁמּוּשׁ בְּרִבּוּי בַּמִּלִּים "בּוּדְהִי־יוּקְטָה" וְ"מַנִישִׁינָה" מוֹרֶה שֶׁכָּל הַמִּתְבַּסְּסִים בְּשִׁוְיוֹן נֶפֶשׁ, כָּל אֶחָד וְאֶחָד, מַגִּיעִים לְמַדְרֵגַת הָאֲנָמַיַה וּנְפָטִים. אֵין אֶחָד מֵהֶם שֶׁנִּשְׁאָר מֵאָחוֹר. כָּךְ, שִׁוְיוֹן נֶפֶשׁ הוּא הָאֶמְצָעִי הַבָּטוּחַ לְהַשָּׂגַת מַדְרֵגַת הָאֲנָמַיַה. זֶה מְבַסֵּס אֶת הַכְּלָל שֶׁכְּשֶׁפּוֹסֵק הַקֶּשֶׁר עִם אֳבָיְקִים בְּלִי־קֶיַם שֶׁל הִוָּצְרוּת וְהִתְפּוֹרְרוּת, הַחֹפֶשׁ מִשִּׁנּוּי הַמִּתְגַּלָּה מֵאֵלָיו נֶחְוָה סְפוֹנְטָנִית. לְזֹאת, אֵין כְּלָל צֹרֶךְ בְּמַאֲמָץ כָּלְשֶׁהוּ; מִפְּנֵי שֶׁחֹפֶשׁ זֶה מִשִּׁנּוּי אֵינֶנּוּ דָּבָר לְהִבָּרְאוֹת — הוּא מִתְגַּלֶּה מֵאֵלָיו וְטִבְעִי מִבְּרִיּתוֹ.
קֶשֶׁר: הַתַּהֲלִיךְ לְהַשָּׂגַת מַדְרֵגַת הָאֲנָמַיַה שֶׁהֻזְכַּר בַּפָּסוּק הַקּוֹדֵם — זֶה מְפֹרָט בִּשְׁנֵי הַפְּסוּקִים הַבָּאִים.
★🔗
