ארג'ונה אמר: קרישנה, בראותי את קהל קרוביי ערוך לקרב, איבריי מתערערים, פי מתייבש, גופי רועד, ושיערי סמור. קשת הגנדיבה מחליקה מידי, ועורי בוער. מוחי מסתחרר, ואיני יכול אף לעמוד יציב.
פרשנות: הפנייה 'קרישנה' הייתה יקרה מאוד לארג'ונה. צורת פנייה זו מופיעה תשע פעמים בגיטה. שום כינוי אחר לאדון שרי קרישנה אינו מופיע מספר רב כזה של פעמים. בדומה לכך, השם 'פָּארְתָּה' היה יקר מאוד לאדון עבור ארג'ונה. לכן, האדון וארג'ונה השתמשו בשמות אלו זה לזה בשיחותיהם, ועובדה זו הייתה גם ידועה בקרב האנשים. מנקודת מבט זו, סנג'יה מציין את השמות 'קרישנה' ו'פָּארְתָּה' בסיום הגיטה: "במקום שבו נמצא קרישנה, אדון היוגה, ובמקום שבו נמצא פָּארְתָּה, מייצר הקשת" (18.78).
דְהְרִיטַרַאשְׁטְרָה אמר קודם לכן 'סַמָוֵטָא יוּיוּתְסַוָה' (נאספו, חפצים להילחם), וכאן ארג'ונה אומר גם 'יוּיוּתְסוּם סַמוּפַּסְתְּהִיתַם' (חפצים להילחם, ערוכים); עם זאת, קיים הבדל גדול בנקודות המבט שלהם. בתפיסתו של דְהְרִיטַרַאשְׁטְרָה, דוּרְיוֹדְהַנה ואחרים הם *בניי*, ויוּדְהִישְׁטְהִירָה ואחרים הם בני פָּאנְדּוּ – זו ההבחנה; לפיכך, דְהְרִיטַרַאשְׁטְרָה השתמש שם במונחים 'מָאמַקָה' (בניי) ו'פָּאנְדַּוָה' (בני פָּאנְדּוּ). אך בתפיסתו של ארג'ונה, אין הבחנה כזו; לכן ארג'ונה אומר כאן 'סְוַגַ'נַם' (קרוביי), הכולל אנשים משני הצדדים. המשמעות היא שלדְהְרִיטַרַאשְׁטְרָה יש פחד וצער מחשש שבניו שלו ימותו במלחמה; אך ארג'ונה מצטער מחשש שקרובי משפחה משני הצדדים ימותו – שכן מאיזה צד שלא ימותו, הם עדיין קרובינו.
עד כה, המילה 'דְרִשְׁטְוָה' (בראותי) הופיעה שלוש פעמים: 'דְרִשְׁטְוָה טוּ פָּאנְדַּוָאנִיקַם' (1.2), 'וְיַוַסְתְּהִיתָאן דְרִשְׁטְוָה דְהָארְתַּרָאשְׁטְרָאן' (1.20), וכאן 'דְרִשְׁטְוֵימַם סְוַגַ'נַם' (1.28). משמעות שלוש אלו היא שראייתו של דוּרְיוֹדְהַנה נותרה מסוג אחד בלבד, כלומר, רגשותיו של דוּרְיוֹדְהַנה היו אך ורק של מלחמה; אך ראייתו של ארג'ונה הפכה לשני סוגים. ראשית, בראותו את בני דְהְרִיטַרַאשְׁטְרָה, ארג'ונה, מלא גבורה, מתייצב ומרים את קשתו לקרב; וכעת, בראותו את קרוביו, הוא נכבש על ידי פחדנות, נמנע ממלחמה, והקשת נופלת מידו.
'איבריי מתערערים... מוחי מסתחרר' – בתודעתו של ארג'ונה ישנה חרדה וצער בנוגע לתוצאות העתידיות של המלחמה. השפעת חרדה וצער זו נופלת על כל גופו של ארג'ונה. את אותה השפעה מתאר ארג'ונה במילים ברורות: כל איבר בגופי – יד, רגל, פה וכו' – נחלש! הפה מתייבש, עד שקשה אף לדבר! כל הגוף רועד! כל שיער הגוף סמור, משמע כל הגוף מצטמרר! קשת הגנדיבה עצמה, שהד קולה מחריד את האויבים, נופלת היום מידי! העור – כל הגוף – בוער. מוחי מתבלבל, משמע איני יכול אף להבחין מה עליי לעשות! הנה, בשדה הקרב הזה, אני נעשה חסר יכולת אפילו לעמוד על המרכבה! נראה שאתעלף ואפול! במלחמה קטלנית כזו, עצם העמידה כאן נראית כחטא.
קישור: לאחר שתיאר בשנייה הקודמת את שמונה סימני הצער המתגלמים בגופו, ארג'ונה מציג כעת, מנקודת מבט של אותות המבשרים תוצאות עתידיות, את אי-ההוגנות שבניהול מלחמה.
★🔗
