**2.69. מה שהוא לילה עבור כל היצורים, בזה האדם הרתום לעצמו ער; ומה שכל היצורים ערים בו, הוא לילה עבור החכם הרואה (המוני).**
**פירוש:**
'מה שהוא לילה עבור כל היצורים' – אלה שחושיהם ונפשם אינם תחת שליטה, אלה הקשורים להנאות, כולם ישנים כלפי האמת העליונה. מהו אלוהים? מהי ידיעת העצמי? מדוע אנו סובלים? מדוע יש ייסורים וצריבה? מה אנו עושים? מה יהיה תוצאת הדבר? – לא להביט בזה כלל – זהו הלילה שלהם, חשכתם המוחלטת.
כאן, כוונת האמירה 'עבור כל היצורים' היא שכפי שחיות וציפורים וכדומה עסוקות כל היום באכילה ושתייה, כך גם אותם בני אדם העוסקים יומם וליל באכילה ושתייה, בתענוג ונוחות, בהנאות וצבירה, ברכישת עושר בלבד – בני אדם כאלה נמנים גם הם עם החיות והציפורים וכדומה. הסיבה היא שבסלידה מהאמת העליונה, אין הבדל בין חיות, ציפורים וכדומה לבין בני אדם. שניהם ישנים כלפי האמת העליונה. עם זאת, אם יש הבדל כלשהו, הוא רק בזה: בחיות וציפורים וכדומה, כוח ההבחנה אינו נעור, ולכן הם עסוקים רק באכילה ושתייה וכדומה; ובבני אדם, בחסדי האל, כוח ההבחנה הזה נעור, ובאמצעותו הם יכולים להשיג את טובתם שלהם, יכולים לשרת את כל היצורים, ויכולים להגיע לאלוהים. אך בשימוש לרעה בכוח הבחנה זה, בני אדם עוסקים בצבירת חפצים והנאה מהם, ובכך הם הופכים לאבֵּלי-יגון גדולים יותר לעולם מאשר החיות. כי חיות, המסכנות, אוכלות רק כדי למלא את קיבתן, אינן אוגרות; אך בן אדם, כל חפץ וכדומה שהוא משיג היכן שהוא, בין אם הוא מועיל לו ובין אם לאו, הוא בהחלט אוגר אותו ויוצר מכשולים לאחרים בשימוש בו.
'בזה האדם הרתום לעצמו ער' – במה שהוא לילה עבור בני אדם, כלומר הסלידה מאלוהים, מטובתם שלהם, בזה האדם הרתום לעצמו ער. מי שכבש את חושיו ונפשו, שאינו קשור להנאה ולצבירה, שמטרתו היחידה היא אלוהים – הוא האדם הרתום לעצמו. לדעת את האמת העליונה, את טבעו האמיתי שלו, ואת העולם בצורתו האמיתית – זו בלבד היא עֵרוּתוֹ בלילה.
'מה שכל היצורים ערים בו' – אלה המזהירים מאוד בהנאה ובצבירה, אלה המונים כל פני, אלה המתחשבים בכל שעל אדמה; כל כסף שבא לידם, בין בצדק ובין בעוול, הם שמחים בו מאוד, וחושבים: "לפחות לקחנו הון זה, לפחות הרווחנו רווח זה" – כך הם נשארים עסוקים רק באיסוף הנאות חולפות אלו של העולם, ובהשגת כבוד, הוקרה, יוקרה, גדולה וכדומה, הם מזהירים מאוד בכך – זו בלבד היא עֵרוּתם.
'הוא לילה עבור החכם הרואה (המוני)' – שבו חפצים גשמיים, שבהנאה מהם ובצבירתם, בני אדם מחשיבים עצמם לנבונים מאוד, לערמומיים, ושמחים רק בזה – כל זה הוא כלפי הלילה בעיני האדם המתבונן, הרתום לעצמו, היודע את העולם ואת האמת העליונה; זהו חושך מוחלט.
למשל, ילדים משחקים ומתקוטטים ביניהם על חלוקי נחל, אבנים, חתיכות זכוכית אדומות וצהובות. אם הם משיגים אותן, הם שמחים וחושבים: "השגתי תועלת גדולה", ואם אינם משיגים אותן, הם נעשים עצובים וחושבים: "סבלתי הפסד גדול". אך אדם חכם, שבתודעתו לחלוקי נחל ואבנים וכדומה אין חשיבות, מבין: "מה הרווח בהשגת חלוקי נחל ואבנים אלו, ומה ההפסד באי-השגתן? גם אם ילדים אלו ישיגו חלוקי נחל ואבנים, כמה זמן יישארו איתם?" באופן דומה, בני אדם העוסקים בהנאה ובצבירה מתעמתים בריב, במחלוקת, בשקר, ברמאות, בחוסר יושר וכדומה למען הנאות, וכשהם משיגים אותן, הם שמחים, חוגגים בשמחה, וחושבים: "הרווחנו רווח גדול". אך האדם המתבונן, הרתום לעצמו, היודע את העולם ואת האמת העליונה, רואה בבירור: "הנאות הושגו, כבוד והוקרה התקבלו, נוחות והקלה הושגו, אכלנו ושתינו, התקשטנו היטב – ומה הושג? מה הרוויחו בני אדם מזה? מה ילך איתם מכל אלה? כמה זמן ישמרו הנאות אלו איתם? כמה ימים תימשך הנטייה הנובעת מהנאות אלו?" כך, בעיניו, עֵרוּתם של היצורים היא כלפי הלילה.
אדם מתבונן ורתום לעצמו זה בהחלט יודע את אלוהים, את טבעו האמיתי שלו, ואת סופו של העולם; הוא גם מכיר היטב חפצים – איזה חפץ יכול לשמש לתועלתו של מי, כמה תועלת יפיקו אחרים מזה. הוא עושה שימוש נאות ומתאים בחפצים במקומותיהם הראויים. הוא מפעיל אותם בשירות הזולת.
כפי שכאשר יש פגם בעיניים ואנו מביטים בשמים, אז מופיעים בהם דברים דמויי קורי עכביש, וגם בעיניים עצומות, דברים דמויי קורי עכביש אלו נראים כמו נוצות טווס; אך למרות הופעתם, בשכלנו נשארת האמונה האיתנה שאין קורי עכביש בשמים. באופן דומה, אף שהעולם נראה דרך החושים והכלי הפנימי, בשכלו של האדם המתבונן, הרתום לעצמו, נשארת האמונה האיתנה שלמעשה, העולם אינו קיים, הוא רק מראה.
**קישור:** העולם נראה כלפי הלילה בעיני האדם המתבונן, הרתום לעצמו. על כך עולה השאלה: האם הוא אינו בא במגע עם חפצים גשמיים כלל? אם לא, אז כיצד מתקיימת חייו? ואם כן, אז מהי מצבו? כדי לדון בעניינים אלו, נאמר הפסוק הבא.
★🔗
