**פרק ב', פסוק ע"א:**
הַמְנַטֵּשׁ כָּל תַּאֲווֹת, מִתְהַלֵּךְ חָפְשִׁי מִכְּמִיהָה, בְּלִי תּוֹדַעַת "שֶׁלִּי" וּבְלִי אֲנִיוּת – הוּא מַשִּׂיג שָׁלוֹם.
**פירוש:**
"וִיהָאיָה קָאְמָאן יַהּ סַרְוָאן פּוּמָאנְשׁ צָ'רַתִי נִיהְסְפְּרִיהַה" – הַתַּאֲוָה לְדָבָר שֶׁלֹּא הֻשָּׂג נִקְרֵאת "קָאְמַנָה" (תַּאֲוָה). חָכָם בְּתָבוּנָה מְיֻשֶּׁבֶת מְנַטֵּשׁ לְגַמְרֵי אֶת כָּל הַתַּאֲווֹת. אַף אַחֲרֵי נְטִישַׁת הַתַּאֲווֹת, הַצֹּרֶךְ הַטִּבְעִי הַנִּרְאֶה לְקִיּוּם הַגּוּף – כְּגוֹן צֹרֶךְ בְּמָקוֹם, זְמַן, עֶצֶם, אָדָם, חֵפֶץ וְכַיּוֹצֵא, כְּלוֹמַר הַצֹּרֶךְ בַּחֲפָצִים מְקַיְּמֵי חַיִּים, בֵּין אִם הֻשְׂגּוּ וּבֵין אִם לָאו – נִקְרָא "סְפְּרִיהָא" (כְּמִיהָה). חָכָם בְּתָבוּנָה מְיֻשֶּׁבֶת מְנַטֵּשׁ גַּם אֶת ה"סְפְּרִיהָא" הַזֹּאת. הַטַּעַם הוּא שֶׁהַתַּכְלִית שֶׁבִּשְׁבִילָהּ נִתָּן הַגּוּף וּבִשְׁבִילָהּ הָיָה צֹרֶךְ – הָאֱמֶת הַהִיא הֻשְׂגָּה; אוֹתוֹ צֹרֶךְ נִתְמַלֵּא. עַתָּה, בֵּין אִם הַגּוּף נִשְׁאָר וּבֵין אִם לֹא, בֵּין אִם קִיּוּם הַגּוּף מִתְקַיֵּם וּבֵין אִם לָאו – הוּא נִשְׁאָר שָׁוְאֵי נֶפֶשׁ לְכָךְ. זוֹ הִיא מַצָּבוֹ כְּשֶׁהוּא חָפְשִׁי מִכְּמִיהָה (נִיהְסְפְּרִיה).
חוֹפְשִׁי מִכְּמִיהָה אֵינֶנּוּ מַשְׁמָעוּת שֶׁאֵינֶנּוּ צוֹרֵךְ כְּלָל בְּאֶמְצָעֵי קִיּוּם. הוּא צוֹרֵךְ אֶת אֶמְצָעֵי הַקִּיּוּם, הוּא גַּם מַקְשִׁיב לַמַּה שֶּׁמּוֹעִיל וְשֶׁאֵינֶנּוּ מוֹעִיל – כְּלוֹמַר, כְּשֵׁם שֶׁהִתְנַהֵג בְּגוּפוֹ וְכַיּוֹצֵא בְּשָׁעָה שֶׁהָיָה בְּתַהֲלִיךְ הָרוּחָנִי הַקּוֹדֵם, כָּךְ הוּא מִתְנַהֵג גַּם עַכְשָׁו; אֲבָל אֵין בְּקִרְבּוֹ דְּאָגָה שֶׁהַגּוּף יִשָּׁאֵר בְּסֵדֶר, אוֹ שֶׁחֲפָצִים מְקַיְּמֵי חַיִּים יַמְשִׁיכוּ לָבוֹא.
בְּפֶסוּק חֲמִשִּׁים וְחָמֵשׁ שֶׁל פֶּרֶק זֶה, נְטִישַׁת הַתַּאֲוָה נִתְּנָה בְּמִלִּים "פְּרָגַ'הָאטִי יַדָּא קָאְמָאן סַרְוָאן"; וְכַאן נִתָּן אוֹתוֹ עִנְיָן בְּמִלִּים "וִיהָאיָה קָאְמָאן יַהּ סַרְוָאן". זֶה מוֹרֶה שֶׁבְּקַרְמָה יוֹגָה, לְלֹא נְטִישַׁת כָּל הַתַּאֲווֹת, אֵין אָדָם יָכוֹל לִהְיוֹת חָכָם בְּתָבוּנָה מְיֻשֶּׁבֶת; כִּי הַתַּאֲווֹת הֵן הַמְּקַשְּׁרוֹת אֶת הָאָדָם לָעוֹלָם. עִם נְטִישַׁת הַתַּאֲווֹת לְגַמְרֵי, לֹא יִתָּכֵן שֶׁיִּשָּׁאֵר קֶשֶׁר עִם הָעוֹלָם.
"נִירְמַמַה" – חָכָם בְּתָבוּנָה מְיֻשֶּׁבֶת מְנַטֵּשׁ לְגַמְרֵי אֶת ה"מַמַתָּא" (תּוֹדַעַת "שֶׁלִּי"). הַחֲפָצִים שֶׁהָאָדָם חוֹשֵׁב כְּשֶׁלּוֹ, בֶּאֱמֶת אֵינָם שֶׁלּוֹ; לְהֶפֶךְ, הֵם נִתָּנִים לוֹ מֵהָעוֹלָם. לַחְשֹׁב עַל חֵפֶץ שֶׁנִּתַּן כְּשֶׁלּוֹ הִיא טָעוּת. עִם הֶעָלַם טָעוּת זוֹ, חָכָם בְּתָבוּנָה מְיֻשֶּׁבֶת נִהְיֶה חָפְשִׁי מִתּוֹדַעַת "שֶׁלִּי" בֵּין אִם לְגַבֵּי חֲפָצִים, בְּנֵי אָדָם, דְּבָרִים, גּוּף, חוּשִׁים וְכַיּוֹצֵא.
"נִירַהַנְקָארַה" – לְהַזְהוֹת אֶת עַצְמוֹ עִם הַגּוּף, לַחְשֹׁב "אֲנִי הוּא הַגּוּף הַזֶּה", זוֹ הִיא אֲנִיוּת (אַהַנְקָארָה). אֲנִיוּת זוֹ אֵינֶנָּה נִשְׁאֶרֶת בְּחָכָם בְּתָבוּנָה מְיֻשֶּׁבֶת. הַגּוּף, הַחוּשִׁים, הַמֹּחַ, הַשֵּׂכֶל וְכַיּוֹצֵא – הַכֹּל נִתְפָּס בְּאוֹר כָּלְשֶׁהוּ, וְגַם תּוֹדַעַת ה"אֲנִי" (הַהֲוָיָה שֶׁל 'אֲנִי') מְחֻוָּה בְּאוֹר כָּלְשֶׁהוּ. לָכֵן, מִנְּקֻדַּת מַבָּט שֶׁל הָאוֹר הַהוּא, הַגּוּף, הַחוּשִׁים, הַמֹּחַ, הַשֵּׂכֶל וְתּוֹדַעַת הָאֲנִי (הַהֲוָיָה שֶׁל 'אֲנִי') – כָּל אֵלֶּה הֵם חֲפָצִים נִתְפָּסִים. הַתּוֹפֵשׂ נִפְרָד מִן הַנִּתְפָּס – זוֹ הַכְּלָל. עִם הַשָּׂגָה זוֹ, חָכָם בְּתָבוּנָה מְיֻשֶּׁבֶת נִהְיֶה חָפְשִׁי מֵאֲנִיוּת.
"סַה שָׁאנְתִים אַדְהִיגַצְ'הַתִי" – חָכָם בְּתָבוּנָה מְיֻשֶּׁבֶת מַשִּׂיג שָׁלוֹם. אֵין זֹאת שֶׁהַשָּׁלוֹם בָּא וְנִקְנֶה עִם הֱיוֹתוֹ חָסֵר תַּאֲוָה, כְּמִיהָה, תּוֹדַעַת "שֶׁלִּי" וְתּוֹדַעַת אֲנִי; לְהֶפֶךְ, שָׁלוֹם הוּא מוּבָן מֵאֵלָיו בְּכָל אָדָם. רַק בִּגְלַל תַּאֲוָה לֵהָנוֹת מֵחֲפָצִים שֶׁצּוֹמְחִים וְכָלִים, וּבִגְלַל שְׁמִירַת יַחֲסֵי "שֶׁלִּי" עִמָּהֶם, צֹמַחַת תְּנוּעָה בִּלְתִּי פּוֹסֶקֶת. כְּשֶׁהַתַּאֲוָה לָעוֹלָם, הַכְּמִיהָה, תּוֹדַעַת "שֶׁלִּי" וְתּוֹדַעַת הָאֲנִי נִטָּשׁוֹת לְגַמְרֵי, אָז הַשָּׁלוֹם הַמּוּבָן מֵאֵלָיו מְחֻוֶּה.
בְּפֶסוּק זֶה, מִבֵּין אַרְבַּע אֵלֶּה – תַּאֲוָה, כְּמִיהָה, תּוֹדַעַת "שֶׁלִּי" וַאֲנִיוּת – תּוֹדַעַת הָאֲנִי הִיא הָעִקָּרִית. הַטַּעַם הוּא שֶׁעִם שְׁלִילַת תּוֹדַעַת הָאֲנִי הָאַחַת, הַכֹּל נִשְׁלָל – כְּלוֹמַר, אִם תּוֹדַעַת ה'אֲנִי' עַצְמָהּ אֵינֶנָּה נִשְׁאֶרֶת, אָז כֵּיצַד תּוּכַל תּוֹדַעַת ה'שֶׁלִּי' לְהִשָּׁאֵר, וּמִי יִתְאַוֶּה, וּלְמִי?
כְּשֶׁאֲמִירַת "נִירַהַנְקָארַה" (חָסֵר אֲנִיוּת) לְבַדָּהּ מְכִילָה בְּקִרְבָּהּ אֶת נְטִישַׁת הַתַּאֲוָה וְכַיּוֹצֵא, אָז לָמָּה מְתֹאָרִים נְטִישַׁת הַתַּאֲוָה וְכַיּוֹצֵא? הַתְּשׁוּבָה הִיא שֶׁמִּבֵּין אַרְבַּע אֵלֶּה – תַּאֲוָה, כְּמִיהָה, תּוֹדַעַת "שֶׁלִּי" וַאֲנִיוּת – הַתַּאֲוָה הִיא הַגַּסָּה בְּיוֹתֵר. כְּמִיהָה עֲדִינָה מִתַּאֲוָה, תּוֹדַעַת "שֶׁלִּי" עֲדִינָה מִכְּמִיהָה, וַאֲנִיוּת עֲדִינָה מִתּוֹדַעַת "שֶׁלִּי". לָכֵן, בְּהִתְנַתְּקוּת מִקֶּשֶׁר עִם הָעוֹלָם, אִם הַתַּאֲוָה נִטֶּשֶׁת רִאשׁוֹנָה, אָז נְטִישַׁת שְׁלֹשׁ הָאֲחֵרוֹת נִהְיֵית קַלָּה.
אֵין מַשִּׂיגִים דָּבָר בִּתְשׁוּקָה. חֵפֶץ יֻשַּׂג רַק אִם הוּא גָּזוּר שֶׁיֻּשַּׂג. לָכֵן, הַתַּאֲוָה צְרִיכָה לְהִנָּטֵשׁ. אַף אַחֲרֵי נְטִישַׁת תַּאֲוָה, כְּמִיהָה נִשְׁאֶרֶת. גַּם מִלּוּי הַכְּמִיהָה (הַצֹּרֶךְ בְּקִיּוּם הַגּוּף) אֵינֶנּוּ בְּיָדֵינוּ – כְּלוֹמַר, אֵין אֲנַחְנוּ בְּעָצְמָאוּת אֲפִלּוּ בְּמִלּוּי הַכְּמִיהָה. מַה שֶּׁעָתִיד לִקְרוֹת – יִקְרֶה; אָז מַה הַתּוֹעֶלֶת בְּאִחוּז בַּכְּמִיהָה? לָכֵן, עִם נְטִישַׁת תִּקְוָה לְמָזוֹן, מַיִם, בֶּגֶד וְכַיּוֹצֵא לַגּוּף, הַכְּמִיהָה נִטֶּשֶׁת.
הַדֶּרֶךְ לִהְיוֹת חָפְשִׁי מֵאֲנִיוּת וּמִתּוֹדַעַת "שֶׁלִּי":
מִנְּקֻדַּת מַבָּט שֶׁל קַרְמָה יוֹגָה – "אֵין דָּבָר שֶׁלִּי"; כִּי אֵין לִי שׁוּלְטָנוּת בְּעָצְמָאוּת עַל שׁוּם חֵפֶץ, אָדָם, נְסִבָּה, מִקְרֶה, מַצָּב וְכַיּוֹצֵא. כְּשֶׁאֵין דָּבָר שֶׁלִּי, אָז "אֵינֶנִּי צָרִיךְ דָּבָר"; כִּי אִם הַגּוּף שֶׁלִּי, אָז אֲנִי צָרִיךְ מָזוֹן, מַיִם, בֶּגֶד וְכַיּוֹצֵא, אֲבָל כְּשֶׁהַגּוּף אֵינֶנּוּ שֶׁלִּי כְּלָל, אָז אֵינֶנִּי צָרִיךְ דָּבָר מִשּׁוּם אָדָם. כְּשֶׁאֵין דָּבָר שֶׁלִּי וְאֵינֶנִּי צָרִיךְ דָּבָר, אָז מַה נִּשְׁאָר מִ"אֲנִי"? כִּי "אֲנִי" צוֹמֵחַ רַק בְּהִדָּבְקוּת בְּחֵפֶץ, גּוּף, מַצָּב וְכַיּוֹצֵא כָּלְשֶׁהוּ. הַגּוּף הַכִּבְיָכוֹל וְכַיּוֹצֵא שֶׁנִּקְרָא 'שֶׁלִּי' הוּא בְּקֶשֶׁר אַחְדוּתִי לְגַמְרֵי עִם הָעוֹלָם. לָכֵן, מַה שֶּׁצָּרִיךְ לְהֵעָשׂוֹת עִם הַגּוּף הַכִּבְיָכוֹל וְכַיּוֹצֵא שֶׁנִּקְרָא שֶׁל עַצְמוֹ, צָרִיךְ לְהֵעָשׂוֹת רַק לְטוֹבַת הָעוֹלָם; כִּי אֵינֶנִּי צָרִיךְ דָּבָר. עִם צְמִיחַת הֲרָגֶשֶׁת כָּזֹאת, הַמְּשִׁיּוּת שֶׁל "אֲנִי" נֶעֱלֶמֶת מֵאֵלֶיהָ, וְקַרְמָה יוֹגִי נִהְיֶה חָפְשִׁי מֵאֲנִיוּת וּמִתּוֹדַעַת "שֶׁלִּי".
מִנְּקֻדַּת מַבָּט שֶׁל סָאנְקְהְיָה יוֹגָה – נִשְׁאֶרֶת הַיְּדִיעָה שֶׁל הֲוָיָה מוּבֶנֶת מֵאֵלֶיהָ (מַצָּב הֱיוֹת) שֶׁל טֶבַע עַצְמִי כְּ"אֲנִי הוּא" בְּכָל הַיְּצוּרִים. כָּאן, "אֲנִי" הוּא חֵלֶק מֵהַטֶּבַע, וְ"הוּא" הִיא הֲוָיָה. ה"הוּא" הַזֶּה לְמַעֲשֶׂה מְחֻבָּר לְ"אֲנִי". אִם "אֲנִי" לֹא יִשָּׁאֵר, אָז "הוּא" לֹא יִשָּׁאֵר; לְהֶפֶךְ, "יֵשׁ" יִשָּׁאֵר. "אֲנִי הוּא", "אַתָּה הוּא", "זֶה הוּא", וְ"הַהוּא הוּא" – אַרְבַּע אֵלֶּה מְחֻבָּרִים לְאָדָם וּלְמָקוֹם-זְמַן. אִם אַרְבַּע אֵלֶּה, כְּלוֹמַר אָדָם וּמָקוֹם-זְמַן, לֹא יִדָּבְקוּ, אָז רַק "יֵשׁ" יִשָּׁאֵר; הִשָּׁאֲרוּת תִּהְיֶה בְּ"יֵשׁ" לְבַדּוֹ. בְּהִשָּׁאֲרוּת בְּ"יֵשׁ", סָאנְקְהְיָה יוֹגִי נִהְיֶה חָפְשִׁי מֵאֲנִיוּת וּמִתּוֹדַעַת "שֶׁלִּי".
מִנְּקֻדַּת מַבָּט שֶׁל בְּהַקְטִי יוֹגָה – כָּל מַה שֶּׁנִּקְרָא "אֲנִי" וְ"שֶׁלִּי" שַיָּךְ לְבַדּוֹ לָאָדוֹן. כִּי אֵין לִי אֲפִלּוּ שִׁעוּר קָטָן שֶׁל שׁוּלְטָנוּת עַל הַחֵפֶץ הַנִּקְרָא שֶׁלִּי; אֲבָל לָאָדוֹן יֵשׁ שׁוּלְטָנוּת מֻחְלֶטֶת עָלָיו. כְּפִי שֶׁהוּא מַחֲזִיק חֵפֶץ, כִּרְצוֹנוֹ לְהַחֲזִיקוֹ, כָּךְ הוּא. לָכֵן, הַכֹּל הוּא שֶׁל הָאָדוֹן לְבַדּוֹ. זֶה צָרִיךְ לְהִשְׁתַּמֵּשׁ רַק בְּשֵׁרוּת הָאָדוֹן. הַגּוּף, הַחוּשִׁים, הַמֹּחַ וְהַשֵּׂכֶל שֶׁיֵּשׁ לִי – גַּם אֵלֶּה שֶׁלּוֹ, וְגַם אֲנִי שֶׁלּוֹ. עִם צְמִיחַת הֲרָגֶשֶׁת כָּזֹאת, בְּהַקְטִי יוֹגִי נִהְיֶה חָפְשִׁי מֵאֲנִיוּת וּמִתּוֹדַעַת "שֶׁלִּי".
**קֶשֶׁר:** אַחֲרֵי תֵּאוּר מַה מַּצָּבוֹ כְּשֶׁהוּא חָפְשִׁי מִתַּאֲוָה, כְּמִיהָה, תּוֹדַעַת "שֶׁלִּי" וַאֲנִיוּת, הַנּוֹשֵׂא מְסֻיָּם בַּפֶּסוּק הַבָּא.
★🔗
