**2.48. הו דהננג'יה (ארג'ונה)! נטוש את ההיקשרות, והֱיֵה שווה-נפש בהצלחה ובכישלון, בצע פעולה כשהיא מעוגנת ביוגה; שכן שוויון הנפש נקרא יוגה.**
**פרשנות:**
'נטוש את ההיקשרות' – אל תהיה קשור לשום פעולה, לפירותיה של שום פעולה, או לשום אובייקט של הפרקריטי כגון מקום, זמן, מאורע, נסיבות, הכלי הפנימי (התודעה, השכל, האגו), הכלים החיצוניים (החושים) וכיוצא בזה. רק אז תוכל לבצע פעולה ללא היצמדות. אם אתה נצמד לפעולה, לפירותיה, או לכל דבר אחר, כיצד תיתכן אי-היצמדות? וללא אי-היצמדות, כיצד תוביל פעולה זו לשחרור?
'הֱיֵה שווה-נפש בהצלחה ובכישלון' – מה תהיה התוצאה של נטישת ההיקשרות? שוויון נפש כלפי הצלחה וכישלון יתעורר. יש להישאר שווה-נפש בכל מה שמהווה הצלחה או כישלון: השלמת פעולה או אי-השלמתה; פירותיה הנוחים או הבלתי-נוחים מבחינה גשמית; קבלת כבוד או חוסר כבוד, שבח או גנאי בעקבות ביצוע אותה פעולה; טיהור או אי-טיהור הכלי הפנימי (הלב) וכו' (ראה הערה בעמ' 86). השוויון, כלומר המצב הנטול תשוקה, של הקרמה-יוגי צריך להיות כזה: בין אם פעולות מושלמות או לא, בין אם הפירות מושגים או לא, בין אם השחרור האישי מתרחש או לא – "עליי רק לבצע את פעולתי החובה." גם אם המחפש עדיין לא חווה חוסר היקשרות, גם אם שוויון הנפש עדיין לא התעורר בו, מטרתו עצמה צריכה להיות להפוך לנטול היקשרות, להפוך לשווה-נפש. הדבר שהופך למטרה – בסופו של דבר מושג. לכן, באמצעות השוויון שהוא האמצעי (סדהנה), כלומר שוויון הנפש של הכלי הפנימי, השוויון שהוא המטרה (סדהיה) מגיע מעצמו – 'אז תשיג יוגה' (2.53).
'מעוגנת ביוגה, בצע פעולות' – לאחר שהפכת לשווה-נפש בהצלחה ובכישלון, להישאר מבוסס באופן יציב ורציף באותו שוויון נפש – זהו להיות 'מעוגן ביוגה'. ממש כפי שכאשר אנו סוגדים ללורד גנש בתחילת משימה, איננו שומרים את הסגידה הזו עימנו באופן קבוע תוך כדי ביצוע המשימה, כך גם אין לחשוב שלאחר שהפכנו לשווי-נפש בהצלחה ובכישלון פעם אחת בתחילה, אין צורך לשמור על שוויון נפש זה באופן קבוע לאחר מכן וניתן להמשיך עם העדפות וסלידות. לכן, אומר האל כי יש לבצע פעולת חובה תוך כדי הישארות מעוגן באופן קבוע בשוויון נפש.
'שוויון הנפש נקרא יוגה' – השוויון עצמו הוא יוגה, משמע השוויון הוא מהותו של העצמי העליון. שוויון נפש זה צריך להישאר קבוע בתוך הכלי הפנימי. בהמשך, בפסוק התשעה-עשר של הפרק החמישי, יאמר האל: 'אלה שתודעתם מעוגנת בשוויון נפש – כבשו את העולם עודם בחיים; כי הברהמן הוא ללא רבב ושווה-נפש; לכן, הם מעוגנים בברהמן בלבד.'
'השוויון נקרא יוגה' – זוהי ההגדרה של יוגה. נקודה זו עצמה תוצג בהמשך בפסוק העשרים ושלושה של הפרק השישי: 'זו ההינתקות מההיצמדות לסבל נקראת יוגה.' שתי ההגדרות הללו הן בעצם אחת. ממש כפי שבמחלת הגרדת, ישנה ההנאה מהגירוד והכאב מהצריבה, אך שתיהן צורות של סבל כי הן מחלה; כך גם האושר והצעק הנובעים מהקשר עם העולם – שניהם באמת צורות של סבל. ניתוק מקשר כזה עם העולם הוא עצמו נקרא 'הינתקות מההיצמדות לסבל'. לכן, בין אם תקרא לזה הינתקות מההיצמדות לסבל, כלומר להיות חופשי מאושר וסבל; או תקרא לזה להיות שווה-נפש בהצלחה ובכישלון, כלומר באושר וסבל – זהו אותו הדבר.
תמצית הפסוק היא זו: פעולות המתבצעות רק דרך הגופים הגס, העדין והסיבתי – יש לעשותן רק כשירות לעולם, לא למען עצמך. רק כך יתעורר שוויון הנפש.
**'נקודות מיוחדות בנוגע לשכל ולשוויון הנפש'**
השכל הוא משני סוגים – חסר-החלטיות (אוויוואסאיאתמיקה) ובעל-החלטיות (ויוואסאיאתמיקה). אותו שכל שמטרתו השגת תענוגות גשמיים, הנאות, נוחות, כבוד, יוקרה וכו', הוא השכל 'חסר-ההחלטיות' (גיטה 2.44). אותו שכל שמטרתו היחידה היא השגת שוויון נפש, השגת רווחתו שלו, הוא השכל 'בעל-ההחלטיות' (גיטה 2.41). השכל חסר-ההחלטיות הוא מרובה-פנים, והשכל בעל-ההחלטיות הוא אחד. זה ששכלו חסר-החלטיות הוא עצמו חסר-החלטיות (אוויוואסיטה) – 'שכליהם של חסרי-ההחלטיות' (2.41) – והוא גשמי. זה ששכלו בעל-החלטיות הוא עצמו בעל-החלטיות (ויוואסיטה) – 'כי הוא בעל-החלטיות' (9.30) – והוא מחפש.
שוויון הנפש הוא גם הוא משני סוגים – שוויון נפש כאמצעי (סדהנה) ושוויון נפש כמטרה (סדהיה). השוויון כאמצעי מתייחס לכלי הפנימי, והשוויון כמטרה מתייחס לטבעו של העצמי העליון. להישאר שווה-נפש בהצלחה וכישלון, נוחות ואי-נוחות וכו', כלומר היעדר משיכה ודחייה בכלי הפנימי – זהו השוויון כאמצעי, המתואר בהרחבה בגיטה. באמצעות שוויון נפש זה כאמצעי, השוויון הנפשי המושג באופן ספונטני הוא השוויון כמטרה, המתואר בפסוק החמישים ושלושה של פרק זה במילים 'אז תשיג יוגה'.
כעת, הבן הבחנות אלו כך: ישנו הגשמי וישנו המחפש; ישנו האמצעי וישנה המטרה. זה שמטרתו ליהנות מתענוגות ולצבור רכוש – הוא גשמי. אין לו שכל בעל-החלטיות אחד; אלא יש לו שכלים אין-ספור המלאים בענפי תשוקות.
זה שנחוש בדעתו – "עליי להשיג שוויון נפש בלבד, יהיה מה שיהיה" – יש לו שכל בעל-החלטיות. כאשר מחפש כזה נכנס לשדה ההתנהלות הגשמית, ומצבים של הצלחה וכישלון, רווח והפסד, נסיבות נוחות ובלתי-נוחות וכו' עומדים לפניו, הוא נשאר שווה-נפש בהם, הוא אינו עוסק במשיכה ודחייה. באמצעות שוויון נפש זה כאמצעי, הוא מתעלה מעל העולם – 'כאן עצמו, הלידה נכבשת על ידי אלה שתודעתם מעוגנת בשוויון נפש' (חציו הראשון של גיטה 5.19). באמצעות השוויון כאמצעי, מושג העצמי העליון השווה-נפש מטבעו – 'כי הברהמן הוא ללא רבב ושווה-נפש; לכן, הם מעוגנים בברהמן' (חציו השני של גיטה 5.19).
**קישור:** לאחר שתוארה תודעת שוויון הנפש מהפסוק השלושים ותשע עד הארבעים ושמונה, עליונותה של תודעה שווה-נפש זו בהשוואה לפעולה הנעשית מתוך תשוקה מוסברת בפסוק הבא.
★🔗
