הנה התרגום לעברית של הפירוש לפסוק 2.5 מהבהגווד גיטה, תוך שמירה על העומק הרוחני, המשמעות והניואנסים התרבותיים:
פסוק 2.5: "טוב לי לחיות בעולם הזה אף על ידי נדבות מלהרוג את הזקנים המכובדים הללו. כי אם אהרוג את הגורואים הללו, אזי אהנה רק מתענוגות מטונפים בדמם ומונעים מתאוות בצע."
פירוש: מפסוק זה נראה שדברי האדון בפסוקים השני והשלישי מתחילים להשפיע על ארג'ונה. הדבר מוביל את ארג'ונה לחשוב: "הואיל וידוע לי שהריגת זקנים כמו בהישמה ודרונה אינה צודקת, ובכל זאת האדון מצווה עליי להילחם ללא ספק – איפוא, הטעות חייבת להיות בתפיסתי שלי!" לפיכך, ארג'ונה אינו מדבר באותה התרגשות כמו בפסוק הקודם, אלא מדבר במידה מסוימת של היסוס.
"ללא הריגת הגורואים... אף נדבות בעולם הזה" – ארג'ונה מתחיל כעת להציג את צדו שלו, באומרו: "אם לא אלחם נגד מכובדים כמו בהישמה ודרונה, אזי דוריודהנה לבדו גם לא יילחם נגדי. כך שאם המלחמה לא תתקיים, לא אשיג את הממלכה, דבר שיגרום לי סבל. גם פרנסתי תהיה קשה. אולי אצטרך לאמץ את הפרקטיקה האסורה לקשטריה של קבצנות כדי לקיים את חיי. עם זאת, בהשוואה להריגת הגורואים, אני מחשיב אפילו את חיי הקבצנות הכואבים הללו כעדיפים."
הביטוי "בעולם הזה" מרמז שלמרות שקבצנות תביא עליי קלון וגינוי בעולם הזה, עדיין זה טוב יותר מהריגת הגורואים.
המילה "אף" מציינת שעבורי, גם הריגת הגורואים וגם קבצנות הם אסורים. אולם, בין שני אלה, הריגת הגורואים נראית לי אסורה יותר.
"בהרוגי... תענוגות מטונפים בדם" – כעת, כשהוא מפנה את תשומת לבו לדברי האדון, אומר ארג'ונה: "אם אלחם לפי מצוותך, אז כתוצאה מהריגת הגורואים בקרב, אהנה רק מתענוגות ספוגים בדמם ומונעים בעיקר מתאוות בצע לממון. אשיג רק הנאות חומריות. כיצד ניתן להשיג שחרור או שלווה באמצעות הנאות כאלה?"
עולה כאן שאלה: הואיל וזקנים כמו בהישמה ודרונה היו קשורים לקורבות באמצעות ממון, האם המונח "תאבי בצע" יכול להתפרש כתואר ל"גורואים"? התשובה היא שפירוש כ"גורואים תאבי בצע" אינו הולם. הסיבה היא שזקנים מכובדים כמו בהישמה ודרונה לא היו תאבי בצע. הם היו נתמכים על ידי דוריודהנה; הם אכלו משולחנו. לכן, מתוך ראייתם כחובתם לא לנטוש את דוריודהנה בשעת מלחמה, הם עמדו בצד הקורבות.
שנית, ארג'ונה השתמש במונח "מכובדים" עבור בהישמה ודרונה. כיצד ניתן לתאר בעלי לב אצילי שכאלה כתאבי בצע? המשמעות היא שמי שמכובדים אינם יכולים להיות תאבי בצע, ומי שתאבי בצע אינם יכולים להיות מכובדים. לפיכך, כאן המונח "תאבי בצע" יכול להיות רק תואר ל"תענוגות".
נקודה מיוחדת:
האדון, בפסוקים השני והשלישי, ציווה על ארג'ונה לקום ולהילחם, לנטוש פחדנות, אך ורק מנקודת מבט של טובתו שלו. אולם, ארג'ונה הבין ההפך – הוא חשב שהאדון מצווה עליו להילחם מתוך תאווה ליהנות מהממלכה. בתחילה, לארג'ונה הייתה רק עמדה אחת – לא להילחם – בשל כך הניח את קשתו וחציו וישב בתוך המרכבה, מוצף בצער (1.47). אך העמדה של הלחימה עלתה רק מדברי האדון. הרושם הוא שעמדתו של ארג'ונה הייתה: "אנו יודעים דהרמה, אך דוריודהנה ואחרים אינם יודעים; לפיכך, הם מוכנים להילחם מתוך חמדנות לממון וממלכה." כעת, ארג'ונה אומר אותו הדבר על עצמו: "אם גם אני אלחם לפי מצוותך, אז כתוצאה מכך, אשיג רק ממון וממלכה מוכתמים בדמם של הגורואים!" כך, ארג'ונה רואה רק רע בלחימה.
רע הבא בצורת רע – קל להסירו. אך רע הבא בצורת טוב – קשה מאוד לעקרו. לדוגמה, כאשר ראוונה הופיע לפני סיטה וקלנמי לפני חנומן, הם לא יכלו לזהותם כי שניהם התחפשו לסאדהו. בתפיסתו של ארג'ונה, ביצוע חובת הלחימה הוא רע, ואי-לחימה היא טוב. כלומר, בתודעתו של ארג'ונה, הרע של נטישת החובה הגיע מחופש לטוב של דהרמה (אי-אלימות). רע זה של נטישת החובה אינו נראה לו כרע משום שבתוכו קיימת היקשרות לגופים. לפיכך, כדי להסיר רע זה, על האדון להשקיע מאמץ רב ונדרש זמן.
בחברה בת-זמננו, בתואנה של אחדות, נעשים ניסיונות למחוק את הגבולות של ורנה ואשרמה. רע זה, הבא במסווה של טוב האחדות, אינו נראה כרע. כתוצאה מכך, לא מוקדשת תשומת לב לשאלה כמה השפלה ונטיות אסוריות (דמוניות) יעלו באנשים כתוצאה ממחיקת גבולות הוורנה והאשרמה. בדומה לכך, בתואנה של עושר, אנשים אינם מזהים פגמים כמו שקר, רמאות, חוסר יושר, הונאה, בגידה וכו' כפגמים. כאן, בארג'ונה, הרע הגיע בצורת דהרמה: "כיצד נוכל להרוג ישויות מכובדות כמו בהישמה ודרונה? הרי אנו יודעי דהרמה." המשמעות היא שמה שארג'ונה מחשיב לטוב הוא למעשה רע; אך משום שהוא נתפס כטוב, הוא אינו נראה כרע.
קישור: לדברי האדון יש ייחודיות כזו שהם משפיעים בהדרגה על ארג'ונה, וגורמים לו לספק הולך וגובר בהחלטתו שלא להילחם. במצב כזה, ארג'ונה מדבר –
★🔗
