באי־ביצוע מעשים לא יגיע האדם לאי־מעשה; ורק על־ידי נטישה בלבד לא ישיג את השלמות.

**3.4** לֹא יַשִּׂיג אָדָם אֶת הַחֵרוּת מִמַּעֲשֶׂה לֹא עַל־יְדֵי הִמָּנְעוּת מִמְּלָאכָה, וְלֹא עַל־יְדֵי סְרִיקַת מַעֲשִׂים לְבַדָּהּ. **פֵּרוּשׁ:** "לֹא יַשִּׂיג אָדָם אֶת הַחֵרוּת מִמַּעֲשֶׂה עַל־יְדֵי הִמָּנְעוּת מִמְּלָאכָה" – בְּקַרְמָה יוֹגָה, בִּיצוּעַ מַעֲשֶׂה הוּא חִיּוּבִי לְגַמְרֵי. הַטַּעַם הוּא שֶׁהַשְׁלָמָה בְּקַרְמָה יוֹגָה מֻשֶּׂגֶת רַק עַל־יְדֵי בִּיצוּעַ מַעֲשִׂים בְּגִישָׁה נְטוּלַת תַּאֲוָה (רְאֵה הֶעָרָה עמ' 117). שְׁלֵמוּת זוֹ לֹא תּוּכַל לְהַשָּׂגָה עַל־יְדֵי אָדָם שֶׁלֹּא יְבַצֵּעַ מַעֲשִׂים. כְּדֵי לְהַשְׁקִיט אֶת הַדְּחָף הַטִּבְעִי לְפֹעַל הַנִּמְצָא בְּלֵב הָאָדָם, חָשׁוּב לִסְרֹק אֶת הַתַּאֲוָה וּלְבַצֵּעַ אֶת הַחוֹבוֹת הֶחָיָּבוֹת. אִם מַעֲשִׂים נַעֲשִׂים בְּעוֹד הַתַּאֲוָה מִתְאַבֶּקֶת בַּלֵּב, דּוֹחַף זֶה אֵינֶנּוּ נִכְחָד, אֶלָּא גּוֹדֵל. מַשְׁמָעוּת הַמִּלִּים "יַשִּׂיג אֶת הַחֵרוּת מִמַּעֲשֶׂה" הִיא שֶׁאָדָם הַמִּתְאַמֵּן בְּקַרְמָה יוֹגָה מַשִּׂיג אֶת מְצַב הָאִי־פְּעִילוּת אַף בִּהְיוֹתוֹ עוֹשֶׂה מַעֲשִׂים. הַמַּצָּב שֶׁבּוֹ מַעֲשֵׂי הָאָדָם נַעֲשִׂים "לְלֹא מַעֲשֶׂה", כְּלוֹמַר פּוֹסְקִים מִלִּהְיוֹת כּוֹבְלִים, נִקְרָא "נַישְׁקַרְמְיַה" (חֵרוּת מִמַּעֲשֶׂה). בְּמַעֲשִׂים הַנַּעֲשִׂים בְּלִי תַּאֲוָה, הַיְּכֹלֶת לָתֵת פְּרִי נֶעְדֶּרֶת לְגַמְרֵי, כְּמוֹ שֶׁהַיְּכֹלֶת לְהַצְמִיחַ שׁוּב נִשְׁמֶדֶת לְגַמְרֵי בְּזֶרַע שֶׁנִּקְלָה אוֹ נִרְטַב. לָכֵן, לְמַעֲשֵׂי הָאָדָם נְטוּל הַתַּאֲוָה חָסֵר הַכֹּחַ לְסַבֵּב אוֹתוֹ שׁוּב בְּמַעְגַּל הַלֵּידָה וְהַמָּוֶת. סְרִיקַת הַתַּאֲוָה אֶפְשָׁרִית רַק כְּשֶׁכָּל הַמַּעֲשִׂים נַעֲשִׂים לְשֵׁרוּת זֻלָּתוֹ, לֹא לְעַצְמוֹ. הַטַּעַם הוּא שֶׁהַמַּעֲשֶׂה קָשׁוּר מִטִּבְעוֹ לָעוֹלָם, בְּשֶׁאָז טֶבַע הָאָדָם (הָאֲמִתִּי) קָשׁוּר לֵאלֹהִים. אֵין כָּל קֶשֶׁר בֵּין מַעֲשֶׂה לָאָדָם הָאֲמִתִּי (הָאָתְמָן). לָכֵן, כָּל זְמַן שֶׁאָדָם עוֹשֶׂה מַעֲשִׂים לְעַצְמוֹ, הַתַּאֲוָה לֹא תִּסָּרֵק; וְכָל זְמַן שֶׁהַתַּאֲוָה לֹא תִּסָּרֵק, מְצַב הָאִי־פְּעִילוּת לֹא יֻשָּׂג. "וְלֹא עַל־יְדֵי סְרִיקַת מַעֲשִׂים לְבַדָּהּ" – בַּחֲצִי הַפָּסוּק הָרִאשׁוֹן, הָאָדוֹן הִצְהִיר מִנְּקֻדַּת מַבָּטָהּ שֶׁל קַרְמָה יוֹגָה שֶׁקַּרְמָה יוֹגִי לֹא יַשִּׂיג חֵרוּת מִמַּעֲשֶׂה בְּלִי לְהַתְחִיל בְּמַעֲשִׂים. עַכְשָׁו, בַּחֲצִי הַפָּסוּק הַשֵּׁנִי, הוּא מַצְהִיר מִנְּקֻדַּת מַבָּטָהּ שֶׁל סָנְקְיָה יוֹגָה שֶׁסָּנְקְיָה יוֹגִי לֹא יַשִּׂיג שְׁלֵמוּת, כְּלוֹמַר חֵרוּת מִמַּעֲשֶׂה, רַק עַל־יְדֵי סְרִיקַת מַעֲשִׂים בְּמוּבָן צוּרָתָם. כְּדֵי לְהַשִּׂיג שְׁלֵמוּת, עָלָיו לִסְרֹק אֶת תְּחוּשַׁת הָעוֹשֶׂה (הָאַהַנְקָרָה). לָכֵן, לְסָנְקְיָה יוֹגִי, סְרִיקַת צוּרַת הַמַּעֲשִׂים אֵינָהּ עִקָּרִית; אֶלָּא סְרִיקַת הָאַהַנְקָרָה הִיא הָעִקָּר. בְּסָנְקְיָה יוֹגָה, יִתָּכְנוּ מַעֲשִׂים אוֹ לֹא יִתָּכְנוּ עַד גְּבוּל מְסֻיָּם; אֲבָל בְּקַרְמָה יוֹגָה, בִּיצוּעַ מַעֲשֶׂה הוּא חִיּוּבִי לְהַשְׂגַּת שְׁלֵמוּת (בְּהַגַוַד גִּיתָא 6.3). **הַנְּקֻדָּה הָעִקָּרִית:** בְּהַגַוַד גִּיתָא מְלַמֶּדֶת אֶת הָאָדָם אֶת אֻמָּנוּת הַשָּׂגַת הַטּוֹב הָעֶלְיוֹן בְּעוֹדוֹ מְעֻרְבָּב בְּחַיֵּי הָעוֹלָם. כַּוָּנָתָהּ לְעַסֵּק אֶת הָאָדָם בְּמַעֲשֶׂה חוֹבָתִי, לֹא לְהַתִּיר אֶת עֲסָקָיו. לָכֵן, הָאָדוֹן מְטַפֵּחַ אֶת בִּיצוּעַ הַמַּעֲשֶׂה בִּשְׁנֵי הַדְּרָכִים: קַרְמָה יוֹגָה וְגְ'נָאנָה יוֹגָה. טִבְעִי הוּא שֶׁכְּשֶׁמְּחַפֵּשׂ מְבַקֵּשׁ אֶת טוֹבָתוֹ הָעַצְמִית, הוּא מַתְחִיל לְהַרְגִּישׁ יְגִיעָה מִמַּעֲשִׂים עוֹלָמִיִּים וְחָפֵץ לַעֲזֹב אוֹתָם. בִּגְלַל סִבָּה זֹאת בְּעַצְמָהּ, אַרְג'וּנָה, שֶׁיָּגַע מִמַּעֲשֶׂה, שׁוֹאֵל אֶת הָאָדוֹן: כְּשֶׁמַּטָּרַת שְׁנֵי הָאֶמְצָעִים – קַרְמָה יוֹגָה וְגְ'נָאנָה יוֹגָה – הִיא שִׁוְיוֹן נֶפֶשׁ, אָז לָמָּה אַתָּה מְדַבֵּר עַל בִּיצוּעַ מַעֲשֶׂה? לָמָּה אַתָּה מְעַסְּקֵנִי בְּמַעֲשֶׂה נוֹרָא כְּמוֹ מִלְחָמָה? אֲבָל הָאָדוֹן הוֹרָה לְאַרְג'וּנָה לְבַצֵּעַ מַעֲשֶׂה בִּשְׁנֵי סוּגֵי הָאֶמְצָעִים; לְמָשָׁל, בְּקַרְמָה יוֹגָה: "הִתְיַשֵּׁב בְּיוֹגָה וַעֲשֵׂה מְלָאכָה" (ב.48), וּבְסָנְקְיָה יוֹגָה: "לָכֵן הִלָּחֵם, הוֹ בְּהָרַתָא" (ב.18). זֹאת מוֹכִיחָה שֶׁכַּוָּנַת הָאָדוֹן אֵינֶנָּה לְהַתִּיר אֶת הָאָדָם מִמַּעֲשִׂים בְּצוּרָתָם, אֶלָּא לְעַסְּקוֹ בָּהֶם. אַךְ הָאָדוֹן מְצַוֶּה לְבַצֵּעַ מַעֲשֶׂה רַק אַחֲרֵי סְרִיקַת יְסוֹדוֹתָיו הָרְעִילִים – תַּאֲוָה, תְּחוּשַׁת קִנְיָן וְהִתְקַשְּׁרוּת. בִּמְקוֹם לִסְרֹק אֶת צוּרַת הַמַּעֲשִׂים, עָלֵינוּ לְנַתֵּק אֶת קִשְׁרֵנוּ אִתָּם. קַרְמָה יוֹגִי, הַעוֹשֶׂה מַעֲשִׂים בְּלִי תַּאֲוָה, רוֹאֶה אֶת הַגּוּף, הָחוּשִׁים, הַמֹּחַ, הַשֵּׂכֶל, הָעִנְיָנִים וְכַיּוֹצֵא בָּהֶם כְּשַיָּכִים לָעוֹלָם וּמְעַסְּקָם בְּשֵׁרוּת הָעוֹלָם, וְחוֹשֵׁב שֶׁאֵין לוֹ כָּל קֶשֶׁר עִם הַמַּעֲשִׂים אוֹ הָעִנְיָנִים (ה.11). בִּגְ'נָאנָה יוֹגָה, הַבְדָּלָה בֵּין מַמָּשִׁי לְבִלְתִּי מַמָּשִׁי הִיא עֶלְיוֹנָה. לָכֵן, גְּ'נָאנָה יוֹגִי טוֹעֵן שֶׁרַק תַּכְלִילֵי הַטֶּבַע מִתְנַהֲגִים עִם תַּכְלִילֵי הַטֶּבַע; כְּלוֹמַר, הַמַּעֲשִׂים נַעֲשִׂים עַל־יְדֵי הַגּוּף, הָחוּשִׁים, הַמֹּחַ, הַשֵּׂכֶל וְכַיּוֹצֵא בָּהֶם. אֵין לוֹ שׁוּם קֶשֶׁר כְּלָלִית עִם מַעֲשִׂים (ג.28, ה.8-9). הִיא חֲוָיָה שֶׁל כִּמְעַט כָּל הַמְּחַפְּשִׂים שֶׁכְּשֶׁתְּשׁוּקָה עַזָּה לְטוֹבָה מִתְעוֹרֶרֶת, אִי־הִתְעַנְיְנוּת בְּמַעֲשִׂים, עִנְיָנִים וּבְנֵי אָדָם (מִשְׁפָּחָה) מַתְחִילָה לְהָעִיר. אֲבָל בֶּאֱמֶת, בִּגְלַל הַקֶּשֶׁר הַאִינְטִימִי עִם הַגּוּף, זֹאת רַק תַּאֲוָה לְנֹחַת רוּחַ וְנָעִימוּת, שֶׁהִיא מִכְשׁוֹל בְּהִתְקַדְּמוּת הַמְּחַפֵּשׂ. מְחַפְּשִׂים לְעִתִּים קְרוֹבוֹת מְגַדְּלִים אֶת הַתְּחוּשָׁה שֶׁרַק עַל־יְדֵי סְרִיקַת צוּרַת הַמַּעֲשִׂים, הָעִנְיָנִים וּבְנֵי הָאָדָם יוּכְלוּ לְהִתְקַדֵּם בַּדֶּרֶךְ הָרוּחָנִית. אֲבָל בְּמֶצַע, לֹא נָחוּץ לִסְרֹק אֶת צוּרָתָם; אֶלָּא חָשׁוּב לִסְרֹק אֶת הַהִתְקַשְּׁרוּת אֲלֵיהֶם. בְּסָנְקְיָה יוֹגָה, בְּלִי הִתְנַזְּרוּת עַזָּה, סְרִיקַת הִתְקַשְּׁרוּת הִיא קָשָׁה. אֲבָל בְּקַרְמָה יוֹגָה, אַף אִם הִתְנַזְּרוּת חָסֵרָה, הִתְקַשְּׁרוּת נִסְרֶקֶת בְּקַלּוּת רַק עַל־יְדֵי בִּיצוּעַ מַעֲשִׂים לַאֲחֵרִים. הַגִּיתָא גַּם כִּבְּדָה אֶת תַּרְגִּיל הַמְּדִיטַצְיָה בְּבִידּוּד. אַךְ בְּבִידּוּד, אָדָם סַטְוִי מְבַלֶּה אֶת זְמַנּוֹ בְּתַרְגִּיל רוּחָנִי וּבְדֶּבֶק, אָדָם רַגַ'סִי מְבַלֶּה אֶת זְמַנּוֹ בְּדִמְיוֹנוֹת וַחֲלִימוֹת, וְאָדָם טַמַסִי מְבַלֶּה אֶת זְמַנּוֹ בְּשֵׁינָה, עַצְלוּת וְהֶזְנֵחַ, שֶׁמּוֹבִיל לְנְפִילָה. לָכֵן, נְטִיַּת הַמְּחַפֵּשׂ צְרִיכָה בֶּאֱמֶת לִהְיוֹת לְבִידּוּד, כְּלוֹמַר נְטִיָּתוֹ צְרִיכָה לִהְיוֹת לִסְרֹק מַעֲשִׂים עוֹלָמִיִּים וּלְהִתְעַסֵּק בַּעֲבוֹדָה רוּחָנִית. אֲבָל כָּל חוֹבָה שֶׁמִּתְיַצֶּבֶת לְפָנָיו, עָלָיו לְבַצְּעָהּ בְּזֵרוּז. לֹא תִּהְיֶה לוֹ שׁוּם הִתְקַשְּׁרוּת לְמַעֲשֶׂה זֶה. הִתְקַשְּׁרוּת לֹא תִּהְיֶה לֹא לִמְגַע בָּעוֹלָם וְלֹא לְחֹסֶר פְּעִילוּת. כְּשֶׁאֵין הִתְקַשְּׁרוּת בְּשׁוּם מָקוֹם, הַמְּחַפֵּשׂ מַשִּׂיג טוֹבָה מְאוֹד מַהֵר. בֶּאֱמֶת, טָעוּת הִיא לַחְשֹׁב שֶׁרַק הֲבָאַת הַגּוּף לְבִידּוּד הִיא בִּידּוּד אֲמִתִּי; כִּי הַגּוּף עַצְמוֹ הוּא חֵלֶק מִן הָעוֹלָם. לָכֵן, נְתִיקַת קֶשֶׁר עִם הַגּוּף, כְּלוֹמַר הֵעָדְרוּת אַהַנְקָרָה וְתְּחוּשַׁת קִנְיָן בְּיַחַס אֵלָיו, הִיא הַבִּידּוּד הָאֲמִתִּי.