1.32: הוֹ קְרִישְׁנָה! לֹא אֶחְמוֹד לֹא נִצָּחוֹן, לֹא מַמְלָכָה וְלֹא אַף תַּעֲנוּגוֹת. הוֹ גוֹבִינְדָה! מַה טּוֹבָה לָנוּ מַמְלָכָה? מַה טּוֹבָם תַּעֲנוּגִים? וּמַה טּוֹב חַיִּים עַצְמָם?
פֵּרוּשׁ: בֵּאוּר — "לֹא אֶחְמוֹד נִצָּחוֹן, הוֹ קְרִישְׁנָה, לֹא מַמְלָכָה וְלֹא תַּעֲנוּגוֹת": נַנַּח שֶׁנִּצְחַנוּ בַּמִּלְחָמָה הַזֹּאת; הַנִּצָּחוֹן יַשְׁפִּיעַ לָנוּ שִׁלְטוֹן וְרִבּוֹנוּת עַל כָּל הָאָרֶץ. קְנִיַּת מַמְלֶכֶת הָאָרֶץ תָּבִיא לָנוּ סוּגִים רַבִּים שֶׁל תַּעֲנוּגוֹת. אַף עַל פִּי כֵן, אֵינֶנִּי חוֹמֵד אֵלֶּה — כְּלוֹמַר, לִבִּי אֵינֶנּוּ מִתְאַוֶּה לְנִצָּחוֹן, מַמְלָכָה אוֹ תַּעֲנוּגוֹת.
"מַה טּוֹבָה לָנוּ מַמְלָכָה, הוֹ גוֹבִינְדָה, מַה טּוֹבָם תַּעֲנוּגִים, וַאֲפִלּוּ חַיִּים?": כַּאֲשֶׁר אֵין כָּל תְּשׁוּקָה (לְנִצָּחוֹן, מַמְלָכָה אוֹ תַּעֲנוּג) בְּלִבֵּנוּ, אִם כֵּן מַה יִּתְרוֹן יֵשׁ לָנוּ, בַּמֶּה שֶּׁנִּזְכֶּה בְּמַמְלָכָה גְּדוֹלָה כָּל כָּךְ? כַּמָּה תַּעֲנוּגִים נָאִים שֶׁנְּקַבֵּל, מַה טּוֹבָם לָנוּ? אוֹ, אַחֲרֵי שֶׁהָרַגְנוּ אֶת קְרוֹבֵינוּ, מַה טּוֹב לָנוּ לִחְיוֹת עוֹד שָׁנִים רַבּוֹת, לֵהָנוֹת מִתַּעֲנוּגֵי מַמְלָכָה? הַתֹּכֶן הוּא שֶׁנִּצָּחוֹן, מַמְלָכָה וְתַעֲנוּגִים יְכוֹלִים לָתֵת אֹשֶׁר רַק כַּאֲשֶׁר יֵשׁ תְּשׁוּקָה פְּנִימִית לָהֶם, חִבָּה אֲלֵיהֶם, תְּחוּשַׁת חֲשִׁיבוּתָם. אֲבָל בְּקִרְבֵּנוּ, אֵין כְּלָל תְּשׁוּקָה כָּזֹאת. לָכֵן, אֵיזוֹ אֹשֶׁר יּוּכְלוּ לָתֵת לָנוּ? אַחֲרֵי שֶׁהֲרַגְנוּ אֶת קְרוֹבֵינוּ אֵין בָּנוּ חֵפֶץ לִחְיוֹת; כִּי כַּאֲשֶׁר קְרוֹבֵינוּ יֹאבֵדוּ, לְמִי יִהְיוּ מַמְלָכָה זֹאת וְתַעֲנוּגִים אֵלֶּה לְתוֹעֶלֶת? מַמְלָכָה, תַּעֲנוּגִים וְכַיּוֹצֵא בָּהֶם נוֹעֲדוּ לַמִּשְׁפָּחָה, אַךְ כַּאֲשֶׁר הֵם עַצְמָם מֵתִים, מִי יֵהָנֶה מֵהֶם? רְחוֹק מֵהֵהָנוּת, אַדְּרַבָּא, נִהְיֶה שְׁקוּעִים בְּדַאֲגָה וּבְיָגוֹן עוֹד יוֹתֵר!
קֶשֶׁר — אַרְג'וּנָה מְבָאֵר אֶת הַסִּבָּה לְחוֹסֶר חֵפֶצוֹ בְּנִצָּחוֹן וְכַיּוֹצֵא בַּפְּסוּקִים הַבָּאִים.
★🔗
