1.45. "אֲהָהּ! דָּבָר זֶה מַפְלִיא וְעָצוּב עַד מְאֹד שֶׁהֶחְלַטְנוּ לִבְצֹעַ חֵטְא חָמוּר, נְדִיבִים בְּתַאֲוָתֵנוּ לְמַמְלָכָה וְתַעֲנוּג, עוֹמְדִים אֲנַחְנוּ מוּכָנִים לַהֲרֹג אֶת קְרוֹבֵינוּ אֲנַחְנוּ!"
פֵּרוּשׁ: 'אֲהָהּ! ... מוּכָנִים לַהֲרֹג אֶת קְרוֹבֵינוּ' — לָרְשָׁעִים כְּדֻרְיוֹדְהָנָה אֵין כָּבוֹד לַדְּהַרְמָה. הַתַּאֲוָה גָּבְרָה עֲלֵיהֶם. לָכֵן, אִם הֵם מוּכָנִים לַמִּלְחָמָה, אֵין זֶה מַפְלִיא. אֲבָל אֲנַחְנוּ הֵם הַמַּכִּירִים אֶת הַדְּהַרְמָה וְהָאַדְּהַרְמָה, הַחוֹבָה וְהָאִי-חוֹבָה, הַמּוּסָר וְהַחֵטְא. לְמַעַן כָּךְ, כְּמוֹ אֲנָשִׁים בּוּרִים, הִתְיַעַצְנוּ וְהֶחְלַטְנוּ לִבְצֹעַ חֵטְא חָמוּר זֶה. לֹא רַק זֹאת, אֲנַחְנוּ עוֹמְדִים מְצֻיָּדִים וּמוּכָנִים לַהֲרֹג אֶת קְרוֹבֵינוּ בַּקְּרָב! זֶהוּ דָּבָר מַפְלִיא וְעָצוּב עַד מְאֹד — בִּלְתִּי הוֹלֵם לְגַמְרֵי — בְּעֶרְכֵּנוּ.
חֵטְא גָּדוֹל הוּא — 'מַהָאטְפָּאפַּם' — שֶׁבְּהִתְעַלְּמֵנוּ מִכָּל יְדִיעָתֵנוּ, מִמַּה שֶּׁשָּׁמַעְנוּ מֵהַכְּתוּבִים, מֵהַלִּמּוּדִים שֶׁקִּבַּלְנוּ מֵהַזְּקֵנִים, וּמֵהַהַחְלָטָה לְתַקֵּן אֶת חַיֵּינוּ אָנוּ, הֶחְלַטְנוּ הַיּוֹם לִבְצֹעַ אֶת חֵטְא הִתְגָּרוּת בַּמִּלְחָמָה.
בְּפָסוּק זֶה, מוֹפִיעוֹת שְׁתֵּי מִלִּים: 'אַהוֹ' וְ'בַּט'. 'אַהוֹ' מְבַטֵּא תְּמִיהָה. הַתְּמִיהָה הִיא: לְמַעַן כָּל הַיְדִיעָה שֶׁל שַׁרְשֶׁרֶת הָאֲסוֹנוֹת הַנּוֹבַעַת מִמִּלְחָמָה, הֶחְלַטְנוּ בְּתֹקֶף לִבְצֹעַ אֶת הַחֵטְא הַגָּדוֹל שֶׁל הִתְגָּרוּת בַּמִּלְחָמָה! הַמִּלָּה הַשְּׁנִיָּה, 'בַּט', מְבַטֵּא עַצְבוּת, צַעַר. הַצַּעַר הוּא: מֻשָּׁאִים בְּתַאֲוָה לְמַמְלָכָה חֲלַפְתִּית וּלְתַעֲנוּג, אֲנַחְנוּ עוֹמְדִים מוּכָנִים לַהֲרֹג אֶת בְּנֵי מִשְׁפַּחְתֵּנוּ!
הַסִּבָּה הַיְחִידָה לְהַחְלָטָה זוֹ לִבְצֹעַ חֵטְא וְלַהֲכָנָה לַהֲרֹג אֶת קְרוֹבֵינוּ הִיא תַּאֲוָה לְמַמְלָכָה וּלְתַעֲנוּג. הַרְמָזָה יֶשׁ כָּאן: אִם נִצְחוֹן בַּמִּלְחָמָה יִהְיֶה לָנוּ, נְקַבֵּל מַמְלָכָה וָעֹשֶׁר, נְקַבֵּל כָּבוֹד וְהַכָּרָה, גְּדֻלָּתֵנוּ תִּגְדַּל, שִׁלְטוֹנֵנוּ יִמְלוֹךְ בְּכָל הַמַּמְלָכָה, פְּקֻדָּתֵנוּ תִּתְקַיֵּם בְּכָל מָקוֹם, בְּעֹשֶׁר נַשִּׂיג אֶת אֹבְיֵקְטֵי הַתַּעֲנוּג הַנִּכְסָפִים, אָז נָנוּחַ בְּנֹחַת וְנִתְעַנֵּג — כָּךְ, תַּאֲוָה לְמַמְלָכָה וּלְתַעֲנוּג גָּבְרָה עָלֵינוּ, דָּבָר הַבִּלְתִּי הוֹלֵם לְגַמְרֵי לַאֲנָשִׁים כְּמוֹתָנוּ.
בְּפָסוּק זֶה, אַרְג'וּנָה רוֹצֶה לוֹמַר שֶׁרַק עַל יְדֵי כָּבוֹד לְמַחְשְׁבוֹתֵינוּ הַטּוֹבוֹת וְלִידִיעָתֵנוּ אָנוּ יְכוֹלִים לְצַיֵּת לְהוֹרָאוֹת הַכְּתוּבִים וְהַזְּקֵנִים. אֲבָל אָדָם הַמְּזַלְזֵל בְּמַחְשְׁבוֹתָיו הַטּוֹבוֹת אֵינוֹ יָכוֹל לְקַלֵּט אֶת תּוֹרַת הַכְּתוּבִים, הַזְּקֵנִים וְהָעֲקָרוֹנוֹת הַמְּעֻלָּה אַף אַחֲרֵי שְׁמִיעָתָהּ. בִּזְלִילָה וּבוּז חוֹזֵר וְנִשְׁנֶה לַמַּחְשָׁבוֹת הַטּוֹבוֹת, הוֹלָדָתָן פּוֹסֶקֶת. אָז מִי יֵשׁ לְרַסֵּן אָדָם מֵרֶשַׁע וּמִנְּהִיגָה רָעָה? כָּךְ גַּם אָנוּ, אִם לֹא נְכַבֵּד אֶת יְדִיעָתֵנוּ, מִי יוּכַל לְרַסְּנֵנוּ מִשַּׁרְשֶׁרֶת הָאֲסוֹנוֹת? כְּלוֹמַר, אִישׁ לֹא יוּכַל.
כָּאן, מַבָּטוֹ שֶׁל אַרְג'וּנָה מֻפְנֶה אֶל מַעֲשֵׂה הַמִּלְחָמָה. הוּא רוֹאֶה בְּמַעֲשֵׂה הַמִּלְחָמָה דָּבָר רָאוּי לְגִנָּה וְרוֹצֶה לִסְגֹּת מִמֶּנּוּ; אֲבָל מַבָּטוֹ אֵינֶנּוּ מֻפְנֶה אֶל מַה שֶׁהַטָּעוּת הָאֲמִתִּית הִיא. בַּמִּלְחָמָה, הַטָּעוּת נִמְצֵאת בִּקְשׁוּר מִשְׁפַּחְתִּי, אָנִיכִיּוּת וְתַאֲוָה בִּלְבַד, אַךְ מִפְּנֵי שֶׁמַּבָּטוֹ לֹא הֻפְנָה שָׁמָּה, אַרְג'וּנָה מְבַטֵּא כָּאן תְּמִיהָה וְצַעַר, שֶׁלָּאֲמִתּוֹ אֵינָם הוֹלְמִים לְכָל קְשַׁתְרִי מַחְשָׁב, צַדִּיק וְגִבּוֹר.
[קֹדֶם לָכֵן, בְּפָסוּק 38, אַרְג'וּנָה צִיֵּן אֶת הַתַּאֲוָה כַּסִּבָּה לְדֻרְיוֹדְהָנָה וַאֲחֵרִים לְהִתְעַסֵּק בַּמִּלְחָמָה, לְטָעוּת הֶחֳרָבַת הַמִּשְׁפָּחָה, וְלַחֵטְא שֶׁל בְּגִידָה בְּרֵעִים; וְגַם כָּאן, הוּא אוֹמֵר שֶׁמִּפְּנֵי תַּאֲוָה לְמַמְלָכָה וּלְתַעֲנוּג, הוּא מוּכָן לִבְצֹעַ חֵטְא גָּדוֹל. זֹאת הוֹכָחָה שֶׁאַרְג'וּנָה רוֹאֶה בְּ'תַּאֲוָה' אֶת הַסִּבָּה לְהִתְרַחֲשׁוּת הַחֵטְא. אַךְ לְאַחַר מִכֵּן, בְּפָסוּק 36 שֶׁל הַפֶּרֶק הַשְּׁלִישִׁי, לָמָּה שָׁאַל אַרְג'וּנָה, 'לָמָּה אָדָם, אַף בְּאֵין רְצוֹנוֹ, בּוֹצֵעַ חֵטְא?' הַהֶכְרֵעַ הוּא: כָּאן, מִפְּנֵי קֶשֶׁר מִשְׁפַּחְתִּי, אַרְג'וּנָה רוֹאֶה בְּהִמָּנְעוּת מִמִּלְחָמָה דְּהַרְמָה וּבְהִתְעַסְּקוּת בַּמִּלְחָמָה אַדְּהַרְמָה, כְּלוֹמַר, יֵשׁ לוֹ רַק מַבָּט עוֹלָמִי בְּיַחַס לַגּוּף וְכַיּוֹצֵא, לָכֵן הוּא רוֹאֶה בַּתַּאֲוָה סִבָּה לַהֲרִיגַת קְרוֹבִים בַּמִּלְחָמָה. אֲבָל לְאַחַר מִכֵּן, לְאַחַר שְׁמִיעַת תּוֹרַת הַגִּיתָא, הִתְעוֹרְרָה בּוֹ (בְּגִיתָא 3.2) הַתְּשׁוּקָה לְטוֹבָתוֹ הָעֶלְיוֹנָה — לִישׁוּעָה. לָכֵן, הוּא שׁוֹאֵל מַה מְּנִיעַ אָדָם לְהִתְעַסֵּק בְּמַעֲשֶׂה שֶׁלֹּא רָאוּי לַעֲשׂוֹתוֹ, בְּעָזְבוֹ אֶת חוֹבָתוֹ — כְּלוֹמַר, שָׁם (בְּ3.36) שׁוֹאֵל אַרְג'וּנָה מִנְּקֻדַּת מַבָּט שֶׁל חוֹבָה, מִנְּקֻדַּת מַבָּט שֶׁל מְחַפֵּשׂ רוּחָנִי.]
קֶשֶׁר — שָׁקוּעַ בִּתְמִיהָה וּבְצַעַר, אַרְג'וּנָה בַּפָּסוּק הַבָּא מַצִּיג אֶת מַסְקָנַת הֲטָעָמָיו הַסּוֹפִית.
★🔗
