3.13. הַצַּדִּיקִים הַמִּתְעַנְּגִים עַל שְׁיָרֵי הַקָּרְבָּן (יוֹגָה) נִתְרָקִים מִכָּל חֲטָאִים. אֲבָל הַחוֹטְאִים הָאֵלֶּה הַמְּבַשְּׁלִים (כְּלוֹמַר, מְבַצְּעִים כָּל פְּעֻלּוֹת) רַק בִּשְׁבִיל עַצְמָם, אָכֵן אוֹכְלִים חֵטְא.
פֵּרוּשׁ: 'הַצַּדִּיקִים הַמִּתְעַנְּגִים עַל שְׁיָרֵי הַקָּרְבָּן'—כְּשֶׁמְּחוֹבְבוֹת הָאָדָם מְבֻצָּעוֹת בְּהִתְנַזְּרוּת וּלְפִי הוֹרָאוֹת הַכְּתוּבִים, מַה שֶּׁנִּשְׁאָר (בְּצוּרַת שְׁיָרֵי הַקָּרְבָּן) הוּא יוֹגָה אוֹ שִׁוְיוֹן נֶפֶשׁ. זוֹהִי מְיֻחָדוּתוֹ שֶׁל קַרְמָה יוֹגָה: הַפְּעֻלָּה מְבֻצַּעַת בְּאֶמְצָעוּת הַחֻמְרִים הַנִּקְנִים מֵהָעוֹלָם עַצְמוֹ. לָכֵן, רַק כְּשֶׁהִיא מְשֻׁעְבֶּדֶת לְשֵׁרוּת הָעוֹלָם הוֹפֶכֶת פְּעֻלָּה זוֹ לְ'קָרְבָּן'. לְאַחַר הֲשָׁלָמַת הַקָּרְבָּן, הַיּוֹגָה (שִׁוְיוֹן הַנֶּפֶשׁ) הַנִּשְׁאֶרֶת מִמֵּילָא הִיא לְעַצְמוֹ. יוֹגָה זוֹ (שִׁוְיוֹן הַנֶּפֶשׁ) עַצְמָהּ הִיא שְׁיָרֵי הַקָּרְבָּן, אֲשֶׁר הָאָדוֹן קָרָא לָהּ 'צוּף' בַּפֶּרֶק הָרְבִיעִי: 'הֵם נֶהֱנִים מִצּוּף שְׁיָרֵי הַקָּרְבָּן' (4.31).
'נִתְרָקִים מִכָּל חֲטָאִים'—כָּאן הַמִּלָּה 'חֲטָאִים' בְּרִבּוּי, כְּלוֹמַר מִכָּל חֲטָאִים, דְּהַיְנוּ מִכָּל הַכְּפִיפֻיּוֹת. אַךְ הָאָדוֹן הִשְׁתַּמֵּשׁ גַּם בַּמִּלָּה 'כָּל' עִם הַמּוּנָח הַזֶּה, הַמַּעֲנִיקָה אֶת הַהֶבְזֵק הַמְּיֻחָד שֶׁעִם חֲוָיַת שְׁיָרֵי הַקָּרְבָּן, שׁוּם סוּג שֶׁל כְּפִיפוּת אֵינֶנּוּ נִשְׁאָר בָּאָדָם. כָּל פְּעֻלּוֹתָיו (הַצְּבוּרוֹת, הַמְּיֻעָדוֹת וְהַנַּעֲשׂוֹת בָּרֶגַע) נִמְסָכוֹת (רְאֵה הַעָרָה עמ' 135) (גִּיטָא 4.23). עִם הִתְמַסְּכוּת כָּל הַפְּעֻלּוֹת, הוּא מַגִּיעַ אֶל הַבְּרַהְמָן הַנִּצְחִי (גִּיטָא 4.31).
בְּפָסוּק הַתְּשִׁיעִי שֶׁל פֶּרֶק זֶה עַצְמוֹ, הָאָדוֹן צִיֵּן שֶׁפְּעֻלָּה הַנַּעֲשֵׂית בִּשְׁבִיל הַקָּרְבָּן הִיא כּוֹבֶלֶת, וּבְפָסוּק הָעֶשְׂרִים וְשָׁלוֹשׁ שֶׁל הַפֶּרֶק הָרְבִיעִי, הוּא דִּבֵּר עַל הִתְמַסְּכוּת כָּל פְּעֻלּוֹתָיו שֶׁל הָאָדָם הַמְּבַצֵּעַ פְּעֻלָּה בִּשְׁבִיל הַקָּרְבָּן. מַה שֶּׁנִּתָּן בִּשְׁנֵי הַפְּסוּקִים הָאֵלֶּה (3.9 וְ-4.23) מֻעֲבָר כָּאן בַּמּוּנָח 'מִכָּל חֲטָאִים'. הַכַּוָּנָה הִיא שֶׁאָדָם הַחוֹוֶה אֶת שְׁיָרֵי הַקָּרְבָּן נִתְרַק מִכָּל פְּעֻלּוֹת שֶׁטִּבְעָן כְּפִיפוּת. פְּעֻלּוֹת חַטָּאִים בְּוַדַּאי כּוֹבְלוֹת, אַךְ אַף פְּעֻלּוֹת זְכוּת הַנַּעֲשׂוֹת בְּתַאֲוָה (כֵּיוָן שֶׁהֵן מְנִיבוֹת פְּרִי) הֵן כּוֹבְלוֹת. עִם חֲוָיַת שְׁיָרֵי הַקָּרְבָּן (שִׁוְיוֹן נֶפֶשׁ), לֹא נִשְׁאָר לֹא חֵטְא וְלֹא זְכוּת—'הַחָכָם מַשְׁלִיךְ מִכָּאן גַּם טוֹב גַּם רַע' (גִּיטָא 2.50).
עַתָּה הִתְבּוֹנְנוּ: מַה הִיא סִבַּת הַיְּסוֹד לִכְפִיפוּת? הַכְּפִיפוּת נוֹבַעַת מֵהַתַּאֲוָה שֶׁ'זֶּה יִהְיֶה' וְ'זֶּה לֹא יִהְיֶה'. תַּאֲוָה זוֹ הִיא שׁוֹרֶשׁ כָּל הַחֲטָאִים (גִּיטָא 3.37). לָכֵן, הִתְנַזְּרוּת מִתַּאֲוָה הִיא חִיּוּב מֻחְלָט. בֶּאֱמֶת, לְתַאֲוָה אֵין קִיּוּם עַצְמָאִי. תַּאֲוָה נוֹבַעַת מִתְּחוּשַׁת חֶסְרוֹן, וּבְ'עַצְמִי' (טִבְעוֹ הָאֲמִתִּי שֶׁל הָאָדָם), אֵין שׁוּם סוּג שֶׁל חֶסְרוֹן כְּלָל, וְלֹא יָכוֹל לִהְיוֹת. לָכֵן, בְּ'עַצְמִי' אֵין תַּאֲוָה. רַק בְּטָעוּת, עַל יְדֵי זִהוּי עַצְמוֹ עִם יְשׁוּיוֹת בִּלְתִּי מַמָּשִׁיּוֹת כַּגּוּף, מַתְחִיל הָאָדָם לְהָחִישׁ חֶסְרוֹן בְּתוֹכוֹ בִּגְלַל הַחֶסְרוֹן בַּיְּשׁוּיוֹת הַבִּלְתִּי מַמָּשִׁיּוֹת הָאֵלֶּה, וּכְדֵי לְמַלְּאוֹת חֶסְרוֹן זֶה, הוּא מַתְחִיל לְהִתְאַווֹת לַיְּשׁוּיוֹת הַבִּלְתִּי מַמָּשִׁיּוֹת הָאֵלֶּה. הַמְּחַפֵּשׂ יֵשִׁית לִבּוֹ לָזֶה: אָדָם יַשִּׂיג רַק דְּבָרִים הַנּוֹלָדִים וְנֶחְרָבִים עַל יְדֵי פְּעֻלּוֹת שֶׁיֵּשׁ לָהֶן הַתְחָלָה וְסוֹף. הַחֶסְרוֹן שֶׁבְּאָדָם לְעוֹלָם לֹא יִתְמַלֵּא בְּדָבָרִים כָּאֵלֶּה, חֲלִיפִיִּים וּכְפוּפִים לְלֵידָה וָמָוֶת. כְּשֶׁאֵין שְׁאֵלָה שֶׁל מִלּוּי חֶסְרוֹנוֹ בַּדְּבָרִים הָאֵלֶּה, אֲזַי לְהִתְאַווֹת לָהֶם גַּם הִיא טָעוּת. עַל יְדֵי הִתְבּוֹנְנוּת נְכוֹנָה בָּזֶה, יְכוֹלָה לְהִפָּךְ קַלָּה הִפָּסְקוּת הַתַּאֲוָה. אָכֵן, עַל יְדֵי שֶׁלֹּא לְהַחְשִׁיב לְעוֹלָם יְשׁוּיוֹת כְּבִיכּול 'שֶׁלּוֹ' כַּגּוּף כְּשֶׁלּוֹ אוֹ בִּשְׁבִיל עַצְמוֹ, וּלְשַׁעְבְּדָן לַשֵּׁרוּת אֲחֵרִים, נִפְרֶמֶת מִמֵּילָא זִקָּתוֹ עִם יְשׁוּיוֹת אֵלֶּה, וּבְכָךְ עוֹלָה מִיָּד תּוֹדָעָה לְטִבְעוֹ הָאֲמִתִּי כַּהֲוָיָה. אָז לֹא נִשְׁאָר חֶסְרוֹן. אָדָם שֶׁבְּמֹחוֹ לֹא נִשְׁאֶרֶת שׁוּם תְּפִיסָה (תַּאֲוָה) שֶׁל שׁוּם סוּג שֶׁל חֶסְרוֹן – הוּא מְשֻׁחְרָר מֵהָעוֹלָם אַף בְּעוֹדוֹ חַי.
'אֲבָל הַחוֹטְאִים הָאֵלֶּה הַמְּבַשְּׁלִים רַק בִּשְׁבִיל עַצְמָם'—כָּל תְּחוּשַׁת רְצוֹן מַשֶּׁהוּ בִּשְׁבִיל עַצְמוֹ, דְּהַיְנוּ אָנוֹכִיּוּת, תַּאֲוָה, קִנְיָנִיּוּת, הִתְקַשְּׁרוּת, וַאֲפִלּוּ תְּחוּשַׁת רְצוֹן קַלָּה לְהִקָּרֵא טוֹב, נִכְלֶלֶת בַּמּוּנָח 'בִּשְׁבִיל עַצְמָם'. כְּכָל שֶׁיֵּשׁ בָּאָדָם יוֹתֵר אָנוֹכִיּוּת, כָּךְ הוּא חוֹטֵא יוֹתֵר. כָּאן הַמִּלָּה 'מְּבַשְּׁלִים' מַרְמֶזֶת; מַשְׁמָעוּתָהּ אֵינָהּ מֻגְבֶּלֶת לְ'בִּשּׁוּל' אֶלָּא מְכַלֶּלֶת אֶת בִּצּוּעַ כָּל הַפְּעֻלּוֹת הָעוֹלָמִיּוֹת כְּאֲכִילָה, שְׁתִיָּה, הֲלִיכָה, יְשִׁיבָה וְכַיּוֹצֵא. אָדָם הַמְּחַפֵּשׂ תּוֹעֶלֶת אָנוֹכִית, בֵּין שֶׁהוּא מְבַשֵּׁל (פּוֹעֵל) בִּשְׁבִיל עַצְמוֹ וּבֵין שֶׁבִּשְׁבִיל אַחֵר, בֶּאֱמֶת מְבַשֵּׁל רַק בִּשְׁבִיל עַצְמוֹ. לְהֶפֶךְ, מְחַפֵּשׂ הַמִּתְנַזֵּר מִתְּחוּשָׁתוֹ הָאָנוֹכִית וּמְבַצֵּעַ אֶת חוֹבָתוֹ, בֵּין שֶׁהוּא מְבַשֵּׁל בִּשְׁבִיל גּוּפוֹ כְּבִיכּוֹל וּבֵין שֶׁבִּשְׁבִיל אַחֵר, בֶּאֱמֶת מְבַשֵּׁל רַק בִּשְׁבִיל הָאַחֵר. לֹא לְהִשְׁתַּמֵּשׁ בַּחֻמְרִים הַמְּקֻבָּלִים מֵהָעוֹלָם לְשֵׁרוּת הָעוֹלָם, אֶלָּא לְהִשְׁתַּמֵּשׁ בָּהֶם לְתַעֲנוּג עַצְמִי – זוֹהִי בִּשּׁוּל בִּשְׁבִיל עַצְמוֹ. לְהַחְשִׁיב אֲפִלּוּ אֶת הַחֵלֶק הַקָּטָן בָּעוֹלָם, הַגּוּף, כְּשֶׁלּוֹ וּבִשְׁבִיל עַצְמוֹ – זֶהוּ חֵטְא גָּדוֹל. אַךְ, לֹא לְהַחְשִׁיב אֶת הַגּוּף כְּשֶׁלּוֹ, אֶלָּא לָתֵת לוֹ מָזוֹן, מַיִם, בֶּגֶד וְכַיּוֹצֵא כְּדֵי צָרְכּוֹ, וְלֹא לְהַנִּיחוֹ לְהִתְעַצֵּל, לְהִתְרַשֵּׁל אוֹ לְהִתְפַּנֵּק – זֶהוּ שֵׁרוּת לַגּוּף הַזֶּה, הַמּוֹנֵעַ קִנְיָנִיּוּת וְהִתְקַשְּׁרוּת אֵלָיו. אָדָם צָרִיךְ לְחַווֹת אֶת פְּרִי פְּעֻלּוֹתָיו בְּעַצְמוֹ; אֲבָל תּוֹצָאַת פְּעֻלּוֹתָיו נוֹפֶלֶת עַל כָּל הָעוֹלָם. אָדָם הַפּוֹעֵל 'בִּשְׁבִיל עַצְמוֹ' סָר מֵחוֹבָתוֹ, וְרַק עִם סְרִירָה כָּזוֹ מֵחוֹבָה מִתְרַחֲשׁוֹת בַּחֶבְרָה אָסוֹנוֹת גְּדוֹלִים כְּרָעָב, מַגֵּפָה, מָוֶת וְכַיּוֹצֵא. לָכֵן, רָאוּי לָאָדָם שֶׁלֹּא לַעֲשׂוֹת דָּבָר בִּשְׁבִיל עַצְמוֹ, לֹא לְהַחְשִׁיב דָּבָר כְּשֶׁלּוֹ, וְלֹא לְהִתְאַווֹת דָּבָר בִּשְׁבִיל עַצְמוֹ. מְקוֹם מִקְלָט בִּפְרִי הַפְּעֻלָּה (כָּל דָּבָר הַכָּפוּף לְלֵידָה וָמָוֶת) נִכְלָל בְּ'בִּשּׁוּל בִּשְׁבִיל עַצְמוֹ'. לָכֵן הָאָדוֹן, בְּפָסוּק הָרִאשׁוֹן שֶׁל הַפֶּרֶק הַשִּׁשִּׁי, מוֹרֶה לְקַרְמָה יוֹגִי לֹא לִמְצֹא מִקְלָט בִּפְרִי הַפְּעֻלָּה בַּמִּלִּים 'בְּלִי הִשָּׁעֲנוּת עַל פְּרִי הַפְּעֻלָּה'. רַק בְּהִפָּכוֹ לְעַצְמָאִי לְגַמְרֵי עוֹשֶׂה אָדָם שׁוּם דָּבָר בִּשְׁבִיל עַצְמוֹ, וּבְכָךְ הוּא מִתְיַשֵּׁב בַּיּוֹגָה.
'אָכֵן אוֹכְלִים חֵטְא'—בְּמִלִּים אֵלֶּה הִשְׁמִיעַ הָאָדוֹן, בִּלְשׁוֹן מְעֻדֶּנֶת, גְּנַאי עַל הַפּוֹעֲלִים בִּשְׁבִיל עַצְמָם. עַל יְדֵי פְּעֻלּוֹת הַנַּעֲשׂוֹת בִּשְׁבִיל עַצְמוֹ, צוֹבֵר אָדָם חֵטְא כָּל כָּךְ רַב, שֶׁאַף לְאַחַר סֵבֶל יִסּוּרֵי שְׁמוֹנִים וְאַרְבָּעָה לָךְ מִינִים וְגֵיהִנּוֹם, הוּא אֵינֶנּוּ מִתְכַּלֶּה; אֶלָּא נִשְׁאָר בְּצוּרָה צְבוּרָה. לֵידַת הָאָדָם הִיא שָׂדֶה נִפְלָא; כָּל זֶרַע שֶׁל חֵטְא אוֹ זְכוּת הַנִּזְרָע בָּהּ מְנִיב פְּרִי לְמַרְבֵּה לֵידוֹת (רְאֵה הַעָרָה עמ' 136.1). לָכֵן, יָחִיל אָדָם מִיָּד בְּהַחְלָטָה: 'עַתָּה לֹא אֶחֱטָא (אֶפְעַל בִּשְׁבִיל עַצְמִי).' יֵשׁ כֹּחַ עָצוּם בְּהַחְלָטָה זוֹ. הָאֱמֶת הִיא שֶׁכְּשֶׁיֵּשׁ הַחְלָטָה אֵיתָנָה לָנוּעַ לְעֵבֶר אֱלֹהִים, פּוֹסֵק הַחֵטְא מִמֵּילָא.
קֶשֶׁר—בְּתַשְׁלוּמַת שְׁאֵלַת אַרְג'וּנָה, 'לָמָּה תְּסִיתֵנִי לִפְעֻלָּה נוֹרָאָה?', מוֹסִיף הָאָדוֹן, בְּתִתּוֹ סִבּוֹת רַבּוֹת, וּמְבָאֵר בִּשְׁנֵי הַפְּסוּקִים הַבָּאִים אֶת הַהֶכְרֵחַ בְּבִצּוּעַ קָרְבָּן (פְּעֻלָּה כְּפוּפַת חוֹבָה) גַּם לְשֵׁם שְׁמִירַת מַחְזוֹר הַבְּרִיאָה.
★🔗
