**3.15. הסבר – "כל היצורים נולדים מן המזון" – הדבר הנצרך לקיום כוח החיים נקרא 'מזון'. כל מהווה את המזון המתאים ליצור מסוים, שבלעיכתו גופו נוצר, נשמר ומתזין, מכונה כאן בשם 'מזון'. לדוגמה, תולעת אדמה חיה מצריכת אדמה; לפיכך, האדמה עצמה היא מזונה. ארבע הקטגוריות של יצורים – אלו הנולדים מרחם (בני אדם, בעלי חיים וכו'), אלו הנולדים מצמחייה (עצים וכו'), אלו הנולדים מביצים (ציפורים, נחשים, נמלים וכו') ואלו הנולדים מלחות (כינים וכו') – כולם נולדים מן המזון בלבד, ולאחר שנולדו, הם נשארים בחיים הודות למזון.**
**"המזון נוצר מן הגשם" – ייצור כל החומרים האכילים מקורו במים. דשא, צמחים, דגנים וכו', בוודאי באים ממים; אפילו היווצרות האדמה סיבתה במים. כל החומרים לקיום הגוף – מזון, מים, ביגוד, מחסה וכו' – קשורים, בגסות או בעדינות, למים, ויסוד המים הוא הגשם.**
**"הגשם נוצר מן ה'יאג'נה'" – המילה 'יאג'נה' מציינת בעיקר את מעשה הקרבת הקורבנות. אולם, לפי עקרונות הגיטה וההקשר הנוכחי של קרמה-יוגה, כאן המילה 'יאג'נה' מייצגת את כל החובות הנדרשות. היאג'נה מתאפיינת בראש ובראשונה בויתור. בהקרבת קורבנות, יש ויתור על מזון, חמאה מזוקקת (גהי) וכו'; בצדקה, יש ויתור על רכוש; בסיגופים, יש ויתור על העונג וההנאה האישית; בקיום חובות נדרשות, יש ויתור על האינטרסים האנוכיים, הנוחות האישית וכו'. לכן, המילה 'יאג'נה' מייצגת את כל הפעולות הכתובות בכתובים כמו הקרבת קורבנות (הוואן), צדקה, סיגופים וכו'.**
**הבְּרִהַדָארַנְיַקָה אוּפָּנִישַׁד מספרת סיפור. לאחר שברא את השלושה – האלים, בני האדם והשדים – פְּרָגָ'פָּטִי בְּרַהְמָא הורה להם בהברה 'דָּא'. מכיוון שלאלים היה שפע של מושאי הנאה, הם הבינו ש'דָּא' משמעה 'התאפקו' (דַמְיַטַה). מכיוון שלבני האדם נטייה חזקה לצבירה, הם הבינו ש'דָּא' משמעה 'תנו' (דַטַּה). מכיוון שלשדים נטייה חזקה לאלימות (גרימת סבל לאחרים), הם הבינו ש'דָּא' משמעה 'היו רחמנים' (דַיַדְהְוַם). כך, תמצית ההוראה שניתנה לכל השלושה – אלים, בני אדם ושדים – היא לפעול לרווחת הזולת. כאשר עננים מרעימים 'דָּא דָּא' בעונת הגשמים, הם מזכירים לנו גם היום את הוראת בְּרַהְמָא (התאפקו, תנו, היו רחמנים) בצורת קיום חובותינו.**
**כיצד קיום חובותינו מוביל לגשם? ההשפעה הטבעית של התנהגות האדם על אחרים גדולה מזו של מילים בלבד – "כל מעשה שאדם גדול עושה, אנשים פשוטים הולכים בעקבותיו" (גיטה 3.21). אם בני האדם יקיימו את חובותיהם בהתאמה, הדבר ישפיע גם על האלים, אשר אז יקיימו גם הם את חובתם להביא גשם (גיטה 3.11). יש סיפור בנושא זה. היו ארבעה נערים חקלאים. כאשר חודש אָשָׁאדְהַה הגיע אך לא ירד גשם, הם שקלו שהגיע הזמן לחרוש; גם אם אין גשם, עליהם בכל זאת לבצע את חובתם בזמן. בהיותם חושבים כך, הם יצאו לשדה והחלו לחרוש. טווסים ראו אותם חורשים ותהו מה העניין? עדיין לא ירד גשם, אז מדוע הם חורשים? כאשר למדו שהנערים מקיימים את חובתם, הם חשבו, מדוע שאנו נפגר בקיום חובתנו? בהיותם חושבים כך, גם הטווסים החלו לקרוא. בשמעם את קריאת הטווסים, תהו העננים, כיצד הטווסים קוראים מבלי לשמוע את הרעמים שלנו? לאחר שלמדו את כל העניין, הם חשבו, מדוע שנו נייד מחובתנו? וגם הם החלו להרעים. בשמעו את רעמי העננים, תהו אינדְרָה מה קורה. כאשר למד שהם מקיימים את חובתם, הוא חשב, מדוע שאני אפגר בקיום חובתני? בהיותו חושב כך, אינדְרָה הורה לעננים להוריד גשם.**
**"היאג'נה נובעת מפעולה נדרשת" – כל הפעולות הנדרשות על פי הכתובים, הן גשמיות והן ודיות, המתבצעות בגישה נטולת תשוקה, נקראות יאג'נה. עבור בְּרַהְמַצָ'ארִי (תלמיד רוחני), ביצוע אַגְנִיהוֹטְרַה (הקרבת אש) הוא 'יאג'נה'. באופן דומה, עבור נשים, הבישול הוא 'יאג'נה'. מטפל באָיוּר-וֶודָה, אם הוא מבצע שירות רפואי אך ורק לרווחת האנשים, זו 'יאג'נה' עבורו. באותו אופן, תלמיד יכול לראות בלימודיו וסוחר במסחרו (אם הם מבוצעים בגישה נטולת תשוקה אך ורק לרווחת הזולת) כ'יאג'נה'. כך, כל החובות הנדרשות על פי הכתובים המתבצעות בגישה נטולת תשוקה, תוך כיבוד מגבלות הווארנה (המעמד), האשרמה (שלב החיים), המקום והזמן, הופכות לבעלות טבע של 'יאג'נה'. כל סוג של יאג'נה בהכרח נולד מפעולה.**
**אפילו רעלים כמו אָקוֹנִיט ואגוז הסימון (מַרְקִינְג נַט), לאחר שטוהרו וניתנו כתרופה על ידי רופאים, הופכים לכמו נקטר ומשמשים לריפוי מחלות קשות. באופן דומה, תשוקה, היקשרות, קנאות, משוא פנים, אי-שוויון, אנוכיות, גאווה וכו' – כל אלו הם כמו רעל בפעולות. כאשר ההיבט הרעיל הזה של הפעולות מוסר, אותן פעולות הופכות דמויות נקטר ומשמשות להסרת המחלה הקשה של לידה ומוות. פעולות דמויות נקטר כאלו בלבד נקראות 'יאג'נה'.**
**"דעו שהפעולה נובעת מהוודות" – הוודות מפרטות את השיטה לביצוע החובות (גיטה 4.32). מכיוון שהידע על שיטת ביצוע החובות עבור בני האדם מגיע מהוודות, נאמר שהפעולות נובעות מהוודות. המונח 'וודה' יש להבין כמכיל את רִיגְוֶודָה, יַגְ'וּר-וֶודָה, סָאמַה-וֶודָה ואַתַרְוַה-וֶודָה, יחד עם הסְמְרִיטִים (קובצי החוק), הפּוּרָאנוֹת, האִיטִיהָאסוֹת (רָמָאיַנָה, מַהַאבְּהָרַטָה) והתורות הנובעות מהניסיון של האָצָ'ארְיָה (המורים הרוחניים) של מסורות שונות – כל הכתובים בהתאם לוודות.**
**"הוודות נובעות מן הבְּרַהְמַן הנצחי" – כאן המונח 'בְּרַהְמַן' מציין את הוודות. הוודות התגלו מן העצמי העליון, שהוא מוחלטות-קיום-תודעה-אושר (גיטה 17.23). כך, האדון העליון הוא מקור הכל.**
**מן האדון העליון, הוודות מתגלות. הוודות מפרטות את שיטת ביצוע החובות. בני האדם מבצעים חובות אלו לפי השיטה המפורטת. מביצוע החובות נובעת היאג'נה, ומיאג'נה בא הגשם. מן הגשם בא המזון, מן המזון באים היצורים, ומבין אותם יצורים, בני האדם מבצעים יאג'נה באמצעות ביצוע החובות. בדרך זו, מחזור הבריאה הזה ממשיך.**
**"לכן, הבְּרַהְמַן המחודר-כל תמיד מבוסס ביאג'נה" – כאן המונח 'בְּרַהְמַן' מציין את הנצחי (האדון העליון עם צורה וללא צורה). לכן, זהו האדון העליון המחודר-כל, לא הוודות.**
**למרות היותו מחודר-כל, האדון העליון תמיד נוכח במיוחד ב'יאג'נה' (פעולה כפופה לחובה). המשמעות היא שבכל מקום שבו חובה מתבצעת בגישה נטולת תשוקה, שם שוכן האדון העליון. לכן, בני האדם החפצים להגיע אל האדון העליון יכולים להגיע אליו בקלות באמצעות חובותיהם – "על ידי סגידה לו באמצעות חובתו שלו, אדם משיג שלמות" (גיטה 18.46).**
**ספק – אם האדון העליון מחודר-כל, מדוע נאמר שהוא תמיד מבוסס רק ביאג'נה? האם הוא לא תמיד מבוסס במקום אחר?**
**התרה – האדון העליון אכן נוכח באופן שווה ונצחי בכל מקום. הוא לא בלתי-נצחי ולא מקומי. זו הסיבה שהוא נקרא כאן 'מחודר-כל'. לומר שהוא 'תמיד מבוסס ביאג'נה' משמע שיאג'נה היא האמצעי להשגתו. אף שמים קיימים בכל מקום באדמה, הם מתקבלים רק מבארות וכו', לא מכל מקום. אף שמים נוכחים לאורך צינור, הם מתקבלים רק במקום שבו יש ברז או פתח. באופן דומה, אף שהוא מחודר-כל, האדון העליון מושג רק באמצעות יאג'נה.**
**ביצוע פעולות למען עצמו וזיהוי עצמו עם חומר דומם (גוף וכו') יוצר מכשול בהשגת האדון העליון המחודר-כל. על ידי ביצוע חובתו בגישה נטולת תשוקה אך ורק לרווחת הזולת, מכשול זה מוסר, והאדון העליון המושג נצחית מתגלה באופן ספונטני. זו הסיבה שהאדון, בטיעונים רבים, מדגיש בחוזקה את ביצוע החובה לאַרְג'וּנָה, שביקש לנטוש את חובתו.**
**קישור – לפי מחזור הבריאה, האחריות לפעול בהתאם, כלומר לבצע את חובתו, מוטלת אך ורק על בני האדם. לכן, האדון, בפסוקים הבאים, מוכיח את האדם שאינו מבצע את חובתו.**
★🔗
