הו ארג'ונה! בשלושת העולמות אין לי שום חובה, ואין דבר שיש להשיגו שלא הושג, ובכל זאת אני עוסק בפעולה.

**3.22** הוֹ פַּרְתָּה, בְּכָל שְׁלוֹשֶׁת הָעוֹלָמוֹת, אֵין שׁוּם חוֹבָה הַחָלָה עָלַי, וְאֵין דָּבָר שֶׁלֹּא הִשַּׂגְתִּי שֶׁעָלַי לְהַשִּׂיג. אַף עַל פִּי כֵן, אֲנִי נִשְׁאָר מְעֻסָּק בְּפְעֻלּוֹת הָרְאוּיוֹת. **פֵּרוּשׁ:** הָאָדוֹן אֵינוּ מֻגְבָּל לְעוֹלָם אֶחָד. לְפִיכָךְ הוּא מַצְהִיר שֶׁאֵין לוֹ שׁוּם חוֹבָה כְּלָל בִּשְׁלוֹשֶׁת הָעוֹלָמוֹת. בְּעבוּר הָאָדוֹן, שׁוּם חוֹבָה אֵינָהּ נִשְׁאֶרֶת בְּכָל הַיְקוּם כִּי אֵין דָּבָר שֶׁנּוֹתַר לוֹ לְהַשִּׂיג. כָּל הַיְּצוּרִים (בְּנֵי אָדָם, בְּהֵמוֹת, צִפֳּרִים וְכַיּוֹׂׂש) פּוֹעֲלִים רַק כְּדֵי לְהַשִּׂיג מַשֶּׁהוּ. בְּמִלּוֹתָיו הָאֵלֶּה, הָאָדוֹן מַכְרִיז אֱמֶת יוֹצֵאת דֹּפֶן: אַף עַל פִּי שֶׁאֵין דָּבָר שֶׁנּוֹתַר לוֹ לַעֲשׂוֹת אוֹ לְהַשִּׂיג, הוּא עֲדַיִן מְבַצֵּעַ פְּעֻלָּה! אַף עַל פִּי שֶׁאֵין לוֹ חוֹבָה לְעַצְמוֹ, הָאָדוֹן מִתְגַּלֶּה בִּגְשָׁמִים רַק לְטוֹבַת אֲחֵרִים וּפוֹעֵל כְּדֵי לְהַצִּיל אֶת הַצַּדִּיקִים, לְהַשְׁמִיד אֶת הָרְשָׁעִים וּלְהַחֲזִיר עַל כַּנּוֹ אֶת הַדְּהַרְמָה (גִּיטָא 4.8). מִלְּבַד הִתְגַּלּוּיוֹתָיו, אֲפִלּוּ מַעֲשֵׂה בְּרִיאָתוֹ הוּא רַק לְמַעַן גְּאֻלַּת כָּל הַיְּצוּרִים. עוֹלָם הַשָּׁמַיִם נַעֲשֶׂה לְחַווֹת אֶת פְּרִי מַעֲשֵׂיהֶם הַצַּדִּיקִים שֶׁל יְצוּרִים, בְּשָׁעָה שֶׁ8.4 מִילְיוֹן מִינֵי הַחַיִּים וְעוֹלָמוֹת הַגֵּיהִנּוֹם נַעֲשׂוּ לְחַווֹת אֶת פְּרִי מַעֲשֵׂיהֶם הַחַטָּאִים. לֵידַת הָאָדָם נוֹעֲדָה לְהִתְעַלּוֹת מֵעַל גַּם צֶדֶק וְגַם חֵטְא כְּדֵי לְהַשִּׂיג אֶת טוֹבָתוֹ הָעֶלְיוֹנָה. זֹאת אֶפְשָׁרִי רַק כְּשֶׁבֶּן אָדָם לֹא עוֹשֶׂה דָּבָר לְעַצְמוֹ. עָלָיו לְבַצֵּעַ אֶת כָּל הַפְּעֻלּוֹת – הָ'פְּעִילוּת' שֶׁנַּעֲשֵׂית עַל יְדֵי הַגּוּף הַגַּשְׁמִי, הָ'מַחֲשָׁבָה' שֶׁנַּעֲשֵׂית עַל יְדֵי הַגּוּף הַדַּק, וְהָ'יַצִּיבוּת' שֶׁנַּעֲשֵׂית עַל יְדֵי הַגּוּף הַסִּבָּתִי – רַק לְטוֹבַת אֲחֵרִים, לֹא לְעַצְמוֹ. זֹאת מִפְּנֵי שֶׁהַכֵּלִים דַּרְכָּם כָּל הַפְּעֻלּוֹת מְבֻצָּעוֹת – הַגּוּפִים הַגַּשְׁמִי, הַדַּק וְהַסִּבָּתִי – שַייכִים לָעוֹלָם, לֹא לָאָדָם. לְפִיכָךְ, קַרְמָא יוֹגִי רוֹאֶה אֶת כָּל הַמַּעֲרָךְ – גּוּף, חוּשִׁים, שֵׂכֶל, הֲבָנָה, אֳבָיְקטִים וְכַיּוֹׂש (שֶׁבֶּאֱמֶת שַייכִים לָעוֹלָם לְבַדּוֹ) – כְּשַייכִים לָעוֹלָם וּמְשַׁמֵּשׁ אוֹתָם לְשֵׁרוּת הָעוֹלָם. אִם אָדָם, בִּמְקוֹם לְהִשְׁתַּמֵּשׁ בְּאֳבָיְקטֵי הָעוֹלָם לְשֵׁרוּת הָעוֹלָם, מִשְׁתַּמֵּשׁ בָּהֶם לְתַעֲנוּגוֹ הָאִישִׁי, הוּא עוֹשֶׂה טָעוּת חֲמוּרָה. רַק עַל יְדֵי הַחְשָׁבַת אֳבָיְקטֵי הָעוֹלָם כְּשֶׁלּוֹ, עוֹלָה תַּאֲוָה לְתוֹצָאוֹת, וּפְעֻלָּה נַעֲשֵׂית כְּדֵי לְהַשִּׂיג תּוֹצָאוֹת אֵלֶּה. כָּךְ שֶׁ, כָּל זְמַן שֶׁאָדָם פּוֹעֵל עִם תַּאֲוָה לְהַשִּׂיג מַשֶּׁהוּ, חוֹבָה – כְּלוֹמַר 'מַשֶּׁהוּ לַעֲשׂוֹת' – נִשְׁאֶרֶת בַּעֲבוּרוֹ. אִם מִתְבּוֹנְנִים בְּעוֹמֶק, מִתְבָּרֵר שֶׁאֵין לְשׁוּם בֶּן אָדָם שׁוּם חוֹבָה לְעַצְמוֹ. הַסִּבָּה הִיא שֶׁהָאֳבָיְקט שֶׁצָּרִיךְ לְהַשִּׂיג (הַמְּצִיאוּת הָעֶלְיוֹנָה) הוּא מֻשָּׂג לְנֶצַח, וְהָאָדָם (טִבְעוֹ הָאֲמִתִּי) גַּם הוּא נִצְחִי, בְּשָׁעָה שֶׁפְּעֻלָּה וּפִרְיָהּ הֵם לֹא נִצְחִיִּים – כְּפוּפִים לְלֵידָה וְהֶרֶס. אֵיךְ יְכוֹלָה הַלֹּא נִצְחִיּוּת (פְּעֻלָּה וּפְרִי) לִהְיוֹת בְּקֶשֶׁר עִם הַנִּצְחִיּוּת (הָאָדָם)? פְּעֻלָּה קְשׁוּרָה לַ'אַחֵר' (הַגּוּף וְהָעוֹלָם), לֹא לַ'אָדָם'. פְּעֻלָּה תָּמִיד מְבֻצַּעַת *עַל יְדֵי* הָ'אַחֵר' וּ*לְמַעַן* הָ'אַחֵר'. לְפִיכָךְ, פָּשׁוּט אֵין כְּלוּם לַעֲשׂוֹת לְעַצְמוֹ. אִם אֵין חוֹבָה לְשׁוּם בֶּן אָדָם, אֵיךְ יְכוֹלָה לִהְיוֹת בִּכְלָל חוֹבָה בַּעֲבוּר הָאָדוֹן! בְּנִגּוּד לַנֶּפֶשׁ הַגְּדוֹלָה שֶׁהֻשְׁלְמָה דֶּרֶךְ קַרְמָא יוֹגָה, הָאָדוֹן הִצְהִיר בְּפָרָשׁוֹת 17 וְ18 שֶׁל פֶּרֶק זֶה בְּעַצְמוֹ שֶׁאֵין חוֹבָה לַנֶּפֶשׁ הַגְּדוֹלָה הַהִיא; מִפְּנֵי שֶׁשְּׂמֵחָתוֹ, סיפּוּקוֹ וְהַרְגָּשַׁת מְלוֹאוֹ הֵם בָּאָדָם לְבַדּוֹ. כָּךְ שֶׁאֵין לוֹ תַּכְלִית בַּעֲשׂוֹת אוֹ לֹא לַעֲשׂוֹת מַשֶּׁהוּ בָּעוֹלָם, וְאֵין לוֹ שׁוּם תַּעֲנוּג אִישִׁי קָטָן בְּשׁוּם יְצוּר. אַף עַל פִּי כֵן, נֶפֶשׁ גְּדוֹלָה זוֹ פּוֹעֶלֶת לְטוֹבַת הָעוֹלָם. כָּמוֹהָ, כָּאן הָאָדוֹן אוֹמֵר עַל עַצְמוֹ שֶׁאַף עַל פִּי שֶׁאֵין חוֹבָה וְדָבָר שֶׁנּוֹתַר לְהַשִּׂיג, הוּא פּוֹעֵל לְטוֹבַת הָעוֹלָם. הַמַּשְׁמָעוּת הִיא שֶׁהֶחָכָם שֶׁיוֹדֵעַ אֶת הָאֱמֶת מַשִּׂיג אַחְדוּת עִם הָאָדוֹן – 'הֵם מַשִּׂיגִים אֶת טִבְעִי הָעִקָּרִי' (גִּיטָא 14.2). כְּשֵׁם שֶׁהָאָדוֹן הוּא הָאָדָם הָאִידְאָלִי בִּשְׁלוֹשֶׁת הָעוֹלָמוֹת (גִּיטָא 3.23, 4.11), כָּךְ גַּם בָּעוֹלָם, יוֹדֵעַ הָאֱמֶת הוּא הָאִידְאָלִי (גִּיטָא 3.25). 'אֲנִי אָכֵן מְעֻסָּק בִּפְעֻלָּה' – כָּאן, הַמִּלָּה 'אָכֵן' מַרְמֶזֶת עַל כַּוָּנַת הָאָדוֹן: אֲנִי מְבַצֵּעַ חוֹבוֹת רְאוּיוֹת עִם כָּל מַרְכִּיבֵיהֶן, בְּהִתְלַהֲבוּת וְהַתְמָדָה, חָפְשִׁי מֵעַצְלוּת, וּבְתַשְׁמֵשׁ זָהִיר. אֲנִי לֹא נִטַּשׁ פְּעֻלָּה וְלֹא אֲדִישׁ אֵלֶיהָ. כְּשֵׁם שֶׁקָּרוֹנוֹת הַמְּחֻבָּרִים לְמָנוֹעַ נָעִים כְּשֶׁגַּלְגַּלָּיו מִסְתּוֹבְבִים, כָּךְ גַּם הָאָדוֹן וְהַנְּפָשׁוֹת הַגְּדוֹלוֹת הַקְּדוֹשׁוֹת (שֶׁאֵין לָהֶם תַּאֲוָה לַעֲשׂוֹת אוֹ לְהַשִּׂיג מַשֶּׁהוּ) מְבַצְּעִים חוֹבוֹת רְאוּיוֹת כְּמוֹ מָנוֹעַ, כְּדֵי שֶׁבְּנֵי אָדָם אֲחֵרִים יוּכְלוּ לִהְיוֹת בְּעִקְבוֹתֵיהֶם. בְּנֵי אָדָם אֲחֵרִים מְגַדְּלִים תַּאֲווֹת לַעֲשׂוֹת וּלְהַשִּׂיג. תַּאֲווֹת אֵלֶּה נִמְחָקוֹת רַק עַל יְדֵי בִּצּוּעַ חוֹבוֹת רְאוּיוֹת בְּרוּחַ שֶׁל חוֹסֶר תַּאֲוָה. אִם הָאָדוֹן וְהַנְּפָשׁוֹת הַגְּדוֹלוֹת הַקְּדוֹשׁוֹת לֹא הָיוּ מְבַצְּעִים חוֹבוֹת רְאוּיוֹת, גַּם בְּנֵי אָדָם אֲחֵרִים לֹא הָיוּ מְבַצְּעִים אוֹתָן, וְהָיְתָה נוֹלֶדֶת בָּהֶם הִתְרַשְּׁלוּת וַעֲצַלְתַּיִם, וְהֵם הָיוּ מַתְחִילִים לְבַצֵּעַ פְּעֻלּוֹת אֲסוּרוֹת! אֵיךְ אָז הָיוּ תַּאֲווֹתֵיהֶם נִשְׁמָדוֹת? לְפִיכָךְ, לְטוֹבַת כָּל הָאֱנוֹשׁוּת, חוֹבוֹת רְאוּיוֹת מְבֻצָּעוֹת בְּטִבְעִיּוּת עַל יְדֵי הָאָדוֹן וְהַנְּפָשׁוֹת הַגְּדוֹלוֹת הַקְּדוֹשׁוֹת. הָאָדוֹן הוּא תָּמִיד חָב חוֹבָה, לְעוֹלָם לֹא מִתְרַשֵּׁל מֵחוֹבָה. לְכָךְ, חָסִיד הַשָּׁקוּעַ בָּאָדוֹן גַּם כֵּן לְעוֹלָם לֹא יִתְרַשֵּׁל מֵחוֹבָה. עַל יְדֵי הִתְרַשְּׁלוּת מֵחוֹבָה הוּא נִשְׁאָר מְחוּסָּר מֵחֲוָיַת הַמַּהוּת הָאֱלֹהִית. עַל יְדֵי הִשָּׁאֲרוּת תָּמִיד חָב חוֹבָה, הַמְּחַפֵּשׂ יָכוֹל לְהַשִּׂיג בְּקַלוּת אֶת חֲוָיַת הַמַּהוּת הָאֱלֹהִית.