3.32. אֲבָל אֵלֶּה הַמּוֹצְאִים פְּגָם בְּתוֹרָתִי זוֹ וְאֵינָם פּוֹעֲלִים לְפִיהָ—דְּעוּ כִּי הֵם תְּעוּיִים בְּכָל דַּעַת, חֲסֵרֵי הֶבְדֵּל, וְנֶחְשָׁבִים כְּאוֹבְדִים.
פֵּרוּשׁ: הַמִּלָּה "אֲבָל" מְשַׁמֶּשֶׁת כָּאן לְהַבְדִּיל אֵת אֵלֶּה שֶׁאֵינָם הוֹלְכִים אַחַר הָעִקָּרוֹן שֶׁתֹּאַר בְּפָסוּק שְׁלוֹשִׁים, לְאַחַר שֶׁתֹּאַר אֶת הַהוֹנָה לְאֵלֶּה שֶׁהוֹלְכִים אַחֲרָיו בְּפָסוּק שְׁלוֹשִׁים וְאֶחָד. כְּשֵׁם שֶׁכָּל אַנְשֵׁי הָאָמְנוּן בָּעוֹלָם חוֹשְׁקִים שֶׁרַק הֵם יִזְכּוּ בְּכָל הַחֶפְצִים וְרַק הֵם יִרְווּ רֶוַח, כָּךְ לַחְשֹׁב כִּי הָאֱלֹהִים חוֹשֵׁק שֶׁכָּל הַפְּעֻלּוֹת יִקְרְבוּ לְפָנָיו לְבַדּוֹ וְשֶׁהוּא לְבַדּוֹ יִהְיֶה נֶאֱמָר כַּאדוֹן—הוּא הֲוָיַת פְּגָם בֵּאלֹהִים. לַחְשֹׁב, "אֵיךְ תִּתְנַהֵל עֲבוֹדַת הָעוֹלָם בְּלִי תַּאֲוָה? סוּר מֵחֶשְׁקָה לְגַמְרֵי אִי־אֶפְשָׁרִי; אִי־אֶפְשָׁרִי לִהְיוֹת חָפְשִׁי מֵרְגָשׁוֹת כְּמוֹ מְשִׁיכָה וְדִחוּי"—הוּא הֲוָיַת פְּגָם בְּ'תוֹרָה' שֶׁל הָאֱלֹהִים. אֵלֶּה הַבְּנֵי־אָדָם הַחֲשׁוּקִים בְּהַנָּאָה וְאִסּוּף, הַחוֹשְׁבִים עַל דְּבָרִים כְּגוּף כְּשֶׁלָּהֶם וּלְעַצְמָם, וְהַפּוֹעֲלִים כָּל הַפְּעֻלּוֹת רַק לְעַצְמָם—אֵינָם פּוֹעֲלִים לְפִי תּוֹרַת הָאֱלֹהִים.
'תְּעוּיִים בְּכָל דַּעַת'—אֵלֶּה שֶׁאֵינָם הוֹלְכִים אַחַר תּוֹרַת הָאֱלֹהִים נִשְׁאָרִים שְׁקוּעִים בְּכָל מִינֵי דֵּעוֹת עוֹלָמִיּוֹת (מַדָּעִים, אֻמָּנוּת וְכַיּוֹץ). הֵם נִשְׁאָרִים טְבוּעִים בְּהַמְצָאוֹת כְּמוֹ מְכוֹנִית, מְטוֹס, רַדְיוֹ, טֵלֵוִיזְיָה וְכַיּוֹץ, בִּידִיעַת כִּשְׁרוֹנָם וּמְלֶאכֶת־מַחְשְׁבוֹתָם, וּבַעֲשִׂיַּת הַמְצָאוֹת חֲדָשׁוֹת. הֵם נִשְׁאָרִים עֲסוּקִים בְּאֻמָּנוּיוֹת וּמְלָאכוֹת כְּמוֹ שַׁיִט עַל פְּנֵי מַיִם, בְּנִיַּת בָּתִּים, צִיּוּר וְכַיּוֹץ; בִּרְכִישַׁת דַּעַת בְּנִגּוּד מַנְטְרוֹת, טַנְטְרוֹת, יַנְטְרוֹת וְכַיּוֹץ, וּבְהַרְאַת נִפְלָאוֹת שׁוֹנוֹת עַל יָדָם; בִּרְכִישַׁת דַּעַת בִּשְׂפוֹת, כְּתָבִים, מִנְהָגִים, מַאֲכָל וּמִשְׁתֶּה וְכַיּוֹץ שֶׁל אֲרָצוֹת שׁוֹנוֹת. אֱמוּנָתָם הִיא שֶׁכָּל מַה שֶּׁיֵּשׁ הוּא רַק זֶה (בְּהַגִיתָא 16.11). אֲנָשִׁים כָּאֵלֶּה מְתֹאָרִים כָּאן כִּתְעוּיִים בְּכָל דַּעַת.
'חֲסֵרֵי הֶבְדֵּל'—בְּאוֹתָם בְּנֵי־אָדָם שֶׁאֵינָם הוֹלְכִים אַחַר תּוֹרַת הָאֱלֹהִים, אֵין גַּם דַּעַת (הַבְחָנָה) בְּעִנְיְנֵי רוּחַ, כְּגוֹן מַמָּשִׁי וְלֹא מַמָּשִׁי, תֹּכֶן וְלֹא תֹּכֶן, צֶדֶק וְלֹא צֶדֶק, כְּפִיפוּת וְהִתְפַּתְּחוּת וְכַיּוֹץ. הֵם חֲסֵרֵי תּוֹדָעָה; הֵם נִשְׁאָרִים לֹא מוּדָעִים כִּבְהֵמוֹת. הֵם אֲנָשִׁים כְּסִילִים עִם תִּקְווֹת שָׁוְא, פְּעֻלּוֹת שָׁוְא וְדַעַת שָׁוְא, עִם נְפָשׁוֹת נִרְגָּשׁוֹת—'שָׁוְא תִּקְוָתָם, שָׁוְא פְּעֻלּוֹתָם, שָׁוְא דַּעְתָּם, וַאֲבוּסִים הֵם' (בְּהַגִיתָא 9.12).
'דְּעוּ כִּי נֶחְשָׁבִים כְּאוֹבְדִים'—אַף אַחֲרֵי שֶׁזָּכוּ בְּגוּף אֱנוֹשִׁי, אֵלֶּה שֶׁאֵינָם פּוֹעֲלִים לְפִי תּוֹרַת הָאֱלֹהִים רְאוּיִים לְהֵחָשֵׁב כְּאוֹבְדִים. הַרְמָזָה: הֵם יִשָּׁאֲרוּ תְּפוּסִים בְּגִלְגּוּל הַלֵּידוֹת וְהַמִּיתוֹת.
בְּחַיֵּי אָדָם, הָאֶפְשָׁרוּת לְהִתְפַּתְּחוּת נִשְׁאֶרֶת עַד לָרֶגַע הָאַחֲרוֹן (בְּהַגִיתָא 8.5). לָכֵן, אֵלֶּה שֶׁאֵינָם הוֹלְכִים אַחַר תּוֹרַת הָאֱלֹהִים בַּהוֹוֶה, יְכוֹלִים גַּם לָלֶכֶת אַחֲרֶיהָ בֶּעָתִיד בִּגְלַל הַשְׁפָּעַת חֶבְרַת קְדוֹשִׁים וְכַיּוֹץ, וּבְכָךְ לְהַשִּׂיג הִתְפַּתְּחוּת. אַךְ אִם טִבְעָם שֶׁל אוֹתָם בְּנֵי־אָדָם יִשָּׁאֵר בֶּעָתִיד כְּמוֹ שֶׁהוּא בַּהוֹוֶה, אֲזַי רָאוּי לְהַחְשִׁיבָם כְּאוֹבְדִים (מִפְּנֵי שֶׁנִּמְנְעוּ מִלְּהַשִּׂיג אֶת הָאֱלֹהִים). מִשּׁוּם כָּךְ, הָאֱלֹהִים הִשְׁתַּמֵּשׁ בַּמִּלִּים 'דְּעוּ כִּי נֶחְשָׁבִים כְּאוֹבְדִים' לַאֲנָשִׁים כָּאֵלֶּה.
בֶּן־אָדָם שֶׁאֵינוֹ הוֹלֵךְ אַחַר תּוֹרַת הָאֱלֹהִים, פּוֹעֵל כָּל פְּעֻלּוֹת בְּחֶשְׁקָה אוֹ דִּחוּי. גַּם חֶשְׁקָה וְגַם דִּחוּי הֵם אוֹיְבִים גְּדוֹלִים שֶׁל הָאָדָם—'כִּי הֵם שְׁנֵי אוֹיְבָיו הַגְּדוֹלִים' (בְּהַגִיתָא 3.34). חֶפְצִים וּפְעֻלּוֹת, בִּהְיוֹתָם בְּלִיַּה, אֵינָם נִשְׁאָרִים לְעוֹלָם, אַךְ בַּעֲשׂוֹתוֹ פְּעֻלּוֹת בְּחֶשְׁקָה וּבְדִחוּי, הָאָדָם נִכְבָּל בְּהִזְדַּהוּת, בַּעֲלוּת וְתַאֲוָה וְחוֹזֵר וּמַשִּׂיג מִינִים נְמוּכִים וְגֵיהִנּוֹם. מִשּׁוּם כָּךְ אָמַר הָאֱלֹהִים לְהַחְשִׁיב אֲנָשִׁים כָּאֵלֶּה כְּאוֹבְדִים.
בִּשְׁנֵי הַפְּסוּקִים, הַשְּׁלוֹשִׁים וְאֶחָד וְהַשְּׁלוֹשִׁים וּשְׁנַיִם, אָמַר הָאֱלֹהִים כִּי בְּנֵי־אָדָם הַהוֹלְכִים אַחַר עִקָּרוֹנוֹ נִתְרוֹקְנִים מִכְּפִיפוּת הַקַּרְמָה, וְאֵלֶּה שֶׁאֵינָם הוֹלְכִים אַחֲרָיו פּוֹגְשִׁים בְּנְפִילָה. הַרְמָזָה: בֵּין אִם בֶּן־אָדָם מַאֲמִין בֵּאלֹהִים וּבֵין אִם לֹא, לֵאלֹהִים אֵין דִּרְשָׁה עַל זֶה; אַךְ הוּא חַיָּב בְּוַדַּאי לָלֶכֶת אַחַר תּוֹרַת הָאֱלֹהִים (עִקָּרוֹן)—בָּזֶה צִוּוּי הָאֱלֹהִים. אִם לֹא יַעֲשֶׂה כֵּן, נְפִילָתוֹ וַדָּאִית. אַךְ אִם מְחַפֵּשׂ רוּחָנִי, הַמַּאֲמִין בֵּאלֹהִים, מְתַרְגֵּל אֶת תּוֹרָתוֹ, אֲזַי הָאֱלֹהִים יִתֵּן אֶת עַצְמוֹ לוֹ. אֲבָל אִם, בְּלִי לְהַאֲמִין בֵּאלֹהִים, הוּא רַק מְתַרְגֵּל אֶת תּוֹרָתוֹ, אֲזַי הָאֱלֹהִים יַצִּילֵהוּ. הַרְמָזָה: זֶה הַמַּאֲמִין בֵּאלֹהִים מַשִּׂיג 'אַהֲבָה', וְזֶה הַהוֹלֵךְ אַחַר תּוֹרַת הָאֱלֹהִים מַשִּׂיג 'הִתְפַּתְּחוּת'.
קֶשֶׁר: לָמָּה בֶּן־אָדָם פּוֹגֵשׁ בְּנְפִילָה בְּאִי־פְּעֻלָּה לְפִי תּוֹרַת הָאֱלֹהִים? הָאֱלֹהִים נוֹתֵן אֶת הַתְּשׁוּבָה לָזֶה בַּפָּסוּק הַבָּא.
★🔗
