צבאנו המוגן על ידי בהישמה אינו מספיק, אך צבאם המוגן על ידי בהימה מספיק.

פירוש מילים: अपर्याप्तम् (Aparyaptam) - לא מספיק, तत् (Tat) - ההוא, अस्माकम् (Asmakam) - שלנו, बलम् (Balam) - צבא, भीष्माभिरक्षितम् (Bhishmabhirakshitam) - מוגן על ידי בהיishma, पर्याप्तम् (Paryaptam) - מספיק, तु (Tu) - בעוד, इदम् (Idam) - זה, एतेषाम् (Etesham) - שלהם, भीमाभिरक्षितम् (Bhimabhirakshitam) - מוגן על ידי בהימה. פרשנות: פסוק זה מתפרש בצורה שונה על ידי פרשנים שונים. סרידהארה סוואמי מבין את המילה aparyaptam כלא מספיק, בעוד אננדה גירי מפרש אותה כבלתי מוגבל.

צִבְאֵנוּ, אַף כִּי מֻגָּן עַל־יְדֵי בְּהִישְׁמַ, אֵינֶנּוּ מַסְפִּיק וְאֵינֶנּוּ יָכוֹל לִכְבּוֹשׁ אֶת פָּנְדְּוָס; מִפְּנֵי שֶׁמַּגִּינוֹ (בְּהִישְׁמַ) חָלוּק בְּנֶאֱמָנוּתוֹ לִשְׁתֵּי הַצְּדָדִים. אֲבָל צְבָא זֶה שֶׁל פָּנְדְּוָס הוּא מַסְפִּיק וְיָכוֹל לִכְבּוֹשׁ אוֹתָנוּ; מִפְּנֵי שֶׁמַּגִּינוֹ (בְּהִימַ) מְיֻחָד לִצְבָאוֹ הוּא. **פֵּרוּשׁ:** "צִבְאֵנוּ, אַף כִּי מֻגָּן עַל־יְדֵי בְּהִישְׁמַ, אֵינֶנּוּ מַסְפִּיק" – בִּגְלַל סִבַּת הָעַוְלָה וְהָעֲוִילָה, עוֹלֶה פַּחַד בְּלִבּוֹ שֶׁל דּוּרְיוֹדְהַנַ, וְהוּא חוֹשֵׁב בְּלִבּוֹ עַל צְבָאוֹ שֶׁאַף עַל פִּי שֶׁצִּבְאֵנוּ גָּדוֹל יוֹתֵר – כְּלוֹמַר, גָּדוֹל בְּאַרְבַּע אַקְשׁוֹהִינִים מִזֶּה שֶׁל פָּנְדְּוָס – הוּא אֵינֶנּוּ יָכוֹל לְהַשִּׂיג נִצָּחוֹן עַל פָּנְדְּוָס! הַטַּעַם הוּא שֶׁיֵּשׁ מַחֲלוֹקֶת בְּקֶרֶב צִבְאֵנוּ. אֵין בּוֹ אֶת הָאַחְדוּת, הָאֵימָה וְהַנְּחִישׁוּת שֶׁקְּיָמִים בְּצָבָא שֶׁל פָּנְדְּוָס. הַמָּגֵן הָרָאשִׁי עַל צִבְאֵנוּ, הַסָּב בְּהִישְׁמַ, חָלוּק בְּנֶאֱמָנוּתוֹ לִשְׁתֵּי הַצְּדָדִים, כְּלוֹמַר לִבּוֹ מָלֵא אַהֲבָה גַּם לְצָבָא קַוּרָוָ וגם לְצָבָא פָּנְדְּוָ. הוּא בַּקָּשׁ הַגָּדוֹל שֶׁל קְרִישְׁנַ. בְּלִבּוֹ יֵשׁ כָּבוֹד עָצוּם לְיוּדְהִישְׁטִירַ. וְגַם אַהֲבָה רַבָּה לְאַרְג'וּנַ. לָכֵן, אַף שֶׁהוּא בְּצַדֵּנוּ, הוּא מִתּוֹךְ תּוֹכוֹ מִשְׁתּוֹקֵק לְטוֹבַת פָּנְדְּוָס. בְּהִישְׁמַ זֶה בְּעַצְמוֹ הוּא הַמְּפַקֵּד הָרָאשִׁי שֶׁל צִבְאֵנוּ. בְּמַצָּב כָּזֶה, אֵיךְ יָכוֹל צִבְאֵנוּ לַעֲמוֹד כְּנֶגֶד פָּנְדְּוָס? אֵינֶנּוּ יָכוֹל. "אֲבָל צְבָא זֶה שֶׁלָּהֶם מַסְפִּיק, מֻגָּן עַל־יְדֵי בְּהִימַ" – אֲבָל צְבָא זֶה שֶׁל פָּנְדְּוָס יָכוֹל לִכְבּוֹשׁ אוֹתָנוּ. הַטַּעַם הוּא שֶׁאֵין מַחֲלוֹקֶת בְּצִבְאָם; אַדְּרַבָּה, כֻּלָּם מְאֻחָדִים וּבְלֵב אֶחָד. מַגִּין צִבְאָם הוּא הַגִּבּוֹר בְּהִימַסֵנַ, הַמְּנַצְּחֵנִי מִנְּעוּרַי. הוּא לְבַדּוֹ נָדַר לַהֲרֹג אוֹתִי עִם מֵאָה אַחַי – כְּלוֹמַר הוּא מֻשְׁקָע בְּכַוָּנָתוֹ לְהַשְׁמִידֵנוּ! גּוּפוֹ חָזָק כְּבָרָק. אַף כְּשֶׁנָּתַתִּי לוֹ רַעַל, לֹא מֵת. כָּזֶה הוּא בְּהִימַסֵנַ, מַגִּין צְבָא פָּנְדְּוָ; לָכֵן, צָבָא זֶה אָכֵן יָכוֹל וּשָׁלֵם. כָּאן עוֹלֶה סָפֵק: דּוּרְיוֹדְהַנַ קָרָא לִבְהִישְׁמַ כְּמַגִּין צִבְאוֹ, שֶׁמּוּנָּה לִתְפֹּסַת הַמְּפַקֵּד. אֲבָל לְמַגִּין צְבָא פָּנְדְּוָ, קָרָא לִבְהִימַסֵנַ, שֶׁאֵינֶנּוּ הַמְּפַקֵּד. הַהֶתֵּר הוּא שֶׁדּוּרְיוֹדְהַנַ אֵינֶנּוּ חוֹשֵׁב כָּרֶגַע עַל הַמְּפַקְּדִים; אֶלָּא הוּא מְהַרְהֵר בְּכֹחַ שְׁתֵּי הַצְּבָאוֹת, וְחוֹשֵׁב: כֹּחַ מִי גָּדוֹל יוֹתֵר? מֵרֵאשִׁית, הִשְׁפִּיעוּ עָלָיו עָצְמָתוֹ וְגִבּוֹרָתוֹ שֶׁל בְּהִימַסֵנַ בְּיוֹתֵר. לָכֵן, לְמַגִּין צְבָא פָּנְדְּוָ, הוּא מַזְכִּיר אֶת שֵׁם בְּהִימַסֵנַ לְבַדּוֹ. **נְקֻדָּה מְיֻחֶדֶת:** אַרְג'וּנַ, כְּשֶׁרָאָה אֶת צְבָא קַוּרָוָ, הֵרִים אֶת קַשְׁתּוֹ בְּלִי לָלֶכֶת אֶל אִישׁ (גִּיטָא 1.20). אֲבָל דּוּרְיוֹדְהַנַ, כְּשֶׁרָאָה אֶת צְבָא פָּנְדְּוָ, הָלַךְ אֶל דְּרוֹנָצַ'רְיַ וְבִקֵּשׁ מִמֶּנּוּ לְהַבִּיט בִּצְבָא פָּנְדְּוָ הֶעָרוּךְ בְּחָכְמָה טַקְטִית. זֶה מוֹכִיחַ שֶׁפַּחַד שׁוֹרֵר בְּלִבּוֹ שֶׁל דּוּרְיוֹדְהַנַ (הֶעָרָה עמ' 10). לְמַעַן אַף שֶׁיֵּשׁ בּוֹ פַּחַד פְּנִימִי, הוּא בְּעָרְמָה רוֹצֶה לְהַנְעִים לִדְרוֹנָצַ'רְיַ, כְּדֵי לְהַסִּיתוֹ נֶגֶד פָּנְדְּוָס. הַסִּבָּה הִיא שֶׁבְּלִבּוֹ שֶׁל דּוּרְיוֹדְהַנַ מִתְאַחֶזֶת עַוְלָה, עֲוִילָה וְחֵטְא. אָדָם עַוָּל וְחוֹטֵא לְעוֹלָם לֹא יוּכַל לִחְיוֹת בְּלִי־פַּחַד וּבְשָׁלוֹם וְאֹשֶׁר – זוֹהִי הַכְּלָל. אֲבָל בְּקֶרֶב אַרְג'וּנַ יֵשׁ צֶדֶק, מִשְׁפָּט. לָכֵן, בְּקֶרֶב אַרְג'וּנַ אֵין עָרְמָה לְמַלֵּא תַּאֲווֹתָיו הָאֵיגוֹאִיסְטִיּוֹת, אֵין פַּחַד; אַדְּרַבָּא, יֵשׁ הִתְלַהֲבוּת וְגבוּרָה. עַל כֵּן, מָלֵא גְּבוּרָה, הוּא מְצַוֶּה אֶת הָאָדוֹן לִרְאוֹת אֶת הַצְּבָאוֹת: "הוֹ אַצְ'יוּטַ! הַצֵּב אֶת מֶרְכַּבְתִּי בֵּין שְׁתֵּי הַצְּבָאוֹת" (1.21). הַמַּשְׁמָע הַמֻּסְתָּר הוּא שֶׁמִּי שֶׁלִּבּוֹ נִשְׁעָן וְנוֹתֵן עֶרֶךְ לְעֹשֶׁר וּרְכוּשׁ חַלְפִי, וּבְקִרְבּוֹ יֵשׁ עַוְלָה, עֲוִילָה וְרָעָה, אֵין בּוֹ כֹּחַ אֲמִתִּי. הוּא חָלוּל מִבִּפְנִים וְלֹא יוּכַל לִהְיוֹת לְעוֹלָם נֶאֱמָן. אֲבָל מִי שֶׁיֵּשׁ לוֹ שְׁמִירַת דַּרְמוֹ שֶׁלּוֹ וּמַחֲסֵה הָאָדוֹן, לְעוֹלָם לֹא יִפְחָד. כֹּחוֹ אֲמִתִּי. הוּא תָּמִיד נִשְׁאָר בְּלִי דְּאָגָה וּבְלִי פַּחַד. לָכֵן, מְבַקְשִׁים הַחֲפֵצִים בְּטוֹבָתָם, צְרִיכִים לִמְחֹק לְגַמְרֵי עַוְלָה, עֲוִילָה וְכַיּוֹצֵא, וּלְקַחַת מַחֲסֶה בָּאָדוֹן לְבַדּוֹ, לְקַיֵּם אֶת דַּרְמָם לְעַנְגּוֹ שֶׁל הָאֱלֹהִים. אָדָם לֹא יִקַּח מַחֲסֶה בָּעַוְלָה לְעוֹלָם עַל־יְדֵי יְהִירוּת בְּנִכְסֵי חֹמֶר וְהִתְעַרְבְּבוּת בְּפִתּוּיֵי תַּאֲוָה הַנּוֹלָדִים מִהִתְקַשְּׁרוּת; כִּי מִשְּׁנֵי אֵלֶּה, לֹא יַרְוִיחַ הָאָדָם לְעוֹלָם, אַדְּרַבָּה, רַק נֶזֶק יִצְמַח. **קֶשֶׁר:** עַתָּה, כְּדֵי לְהַנְעִים לַסָּב בְּהִישְׁמַ, פּוֹנֶה דּוּרְיוֹדְהַנַ אֶל כָּל גִּבּוֹרֵי צְבָאוֹ הַגְּדוֹלִים.