1.22. הסבר – "הו אַצְ'יוּטַה, הַצֵּב אֶת מֶרְכַּבְתִּי בֵּין שְׁתֵּי הַצְּבָאוֹת" – שְׁתֵּי הַצְּבָאוֹת עָמְדוּ זוֹ מוּל זוֹ בִּכְדֵי לְהִלָּחֵם. הַמֶּרְחָק בֵּין שְׁתֵּי הַצְּבָאוֹת הָיָה כָּל כָּךְ רַחַב, עַד שֶׁצָּבָא אֶחָד יָכֹל לִירוֹת חִצִּים וְכַיּוֹצֵא בָּם עַל הַצָּבָא הַשֵּׁנִי. הַמָּקוֹם הַמְּמֻצָּע בֵּין שְׁתֵּי הַצְּבָאוֹת הָיָה מֶרְכָּזִי מִשְּׁנֵי הֶקְשֵׁרִים: (1) הַנְּקֻדָּה הַמֶּרְכָּזִית בְּרֹחַב הַמַּעֲרָכָה שֶׁבָּהּ הֶעֶרְכוּ הַצְּבָאוֹת, וְ(2) הַנְּקֻדָּה הַמְּמֻצַּעַת בֵּין שְׁנֵי הַצְּבָאוֹת, מִמֶּנָּה מַרְחַק צְבָא הַקָּאוּרָווֹת זֵהֶה לְמַרְחַק צְבָא הַפָּאנְדָּווֹת. אַרְג'וּנָה מְבַקֵּשׁ מֵהָאָדוֹן לְהַצִּיב אֶת הַמֶּרְכָּבָה בְּאוֹתוֹ מָקוֹם מְמֻצָּע, כְּדֵי שֶׁיּוּכַל לִצְפּוֹת בִּקְלוּת בִּשְׁנֵי הַצְּבָאוֹת.
הַבִּטּוּי "בֵּין שְׁתֵּי הַצְּבָאוֹת" מוֹפִיעַ שָׁלֹשׁ פְּעָמִים בַּגִּיתָא: כָּאן (בְּפָסוּק 1.21), בְּפָסוּק עֶשְׂרִים וְאַרְבָּעָה בְּפֶרֶק זֶה עַצְמוֹ, וּבְפָסוּק עֲשָׂרָה בַּפֶּרֶק הַשֵּׁנִי. הַמַּשְׁמָעוּת שֶׁל הוֹפָעָתוֹ שָׁלֹשׁ פְּעָמִים הִיא שֶׁתְּחִלָּה, אַרְג'וּנָה, בִּגְבוּרָה, מְצַוֶּה לְהַצִּיב אֶת מֶרְכַּבְתּוֹ בֵּין שְׁתֵּי הַצְּבָאוֹת (1.21). אַחַר כָּךְ, הָאָדוֹן מַצִּיב אֶת הַמֶּרְכָּבָה בֵּין שְׁתֵּי הַצְּבָאוֹת וְאוֹמֵר לוֹ לְהַבִּיט בַּקּוּרוּס (1.24). וּבְסוֹף, בֵּין שְׁתֵּי הַצְּבָאוֹת מַעֲבִיר הָאָדוֹן לָאַרְג'וּנָה הַמֻּטְרָף מִיָּגוֹן אֶת תּוֹרַת הַגִּיתָא הָעֶלְיוֹנָה (2.10). כָּךְ שֶׁבַּהַתְחָלָה הָיְתָה לְאַרְג'וּנָה גְּבוּרָה; אַחַר כָּךְ, כְּשֶׁרָאָה אֶת קְרוֹבָיו, נִתְעוֹרְרָה בּוֹ נְטִיָּה לְהִמָּנַע מִלְּהִלָּחֵם מִפְּנֵי הִתְקַשְּׁרוּת; וּבַסּוֹף, קִבֵּל מֵהָאָדוֹן אֶת תּוֹרַת הַגִּיתָא הָעֶלְיוֹנָה, שֶׁהֶעֱבִירָה מִמֶּנּוּ אֶת תַּעֲתּוּעָיו. מִכָּאן נִלְמַד שֶׁבְּכָל מָקוֹם שֶׁאָדָם מְמֻקָּם וּבְכָל נְסִבּוֹתָיו, הִשְׁאָרוֹת בְּאוֹתוֹ מָקוֹם מַמָּשׁ, יָכוֹל לְהִשְׁתַּמֵּשׁ כָּרָאוּי בַּמַּצָּב הַקַּיָּם, לִהְיוֹת נֶעְדַּר תַּאֲווֹת, וְלְהַשִּׂיג אֶת הָאָדוֹן הָעֶלְיוֹן. כִּי הָאָדוֹן נִמְצָא תָּמִיד בְּאֹפֶן שָׁוֶה בְּכָל הַנְּסִבּוֹת.
"...כְּדֵי אֲשֶׁר אֶרְאֶה אֶת אֵלֶּה אֲשֶׁר בָּאוּ הֵנָּה... בְּמַעֲשֵׂה הַמִּלְחָמָה הַזֶּה" – לְכַמָּה זְמַן צְרִיכָה הַמֶּרְכָּבָה לַעֲמֹד בֵּין שְׁתֵּי הַצְּבָאוֹת? בְּנִדּוֹן זֶה, אוֹמֵר אַרְג'וּנָה: "הַנַּח לַמֶּרְכָּבָה לַעֲמֹד שָׁם עַד אֲשֶׁר רָאִיתִי אֶת כָּל הַמְּלָכִים הָאֵלֶּה אֲשֶׁר בָּאוּ, עִם חֵילוֹתֵיהֶם, חֲשׁוּקֵי מִלְחָמָה וְעוֹמְדִים בְּצִבְאוֹת הַקָּאוּרָווֹת. בְּמַעֲשֵׂה הַמִּלְחָמָה הַזֶּה, עִם מִי עָלַי לְהִלָּחֵם? בֵּינֵיהֶם, מִי שָׁוִים לִי בְּכֹחַ? מִי חַלָּשִׁים מִמֶּנִּי? וּמִי עֲצוּמִים מִמֶּנִּי? אֶרְאֶה אֶת כֻּלָּם."
כָּאן, בְּאָמְרוֹ "חֲשׁוּקֵי מִלְחָמָה", אַרְג'וּנָה אוֹמֵר: "הִצַּעְנוּ שָׁלוֹם, אַךְ הֵם לֹא קִבְּלוּ אֶת הַהַצָּעָה לְשָׁלוֹם כִּי בְּלִבָּם חֶשְׁקָם לַמִּלְחָמָה גָּדוֹל יוֹתֵר. לָכֵן, אֶרְאֶה אוֹתָם – בְּאֵיזֶה כֹּחַ הֵם מְלֵאֵי חֵשֶׁק לְהִלָּחֵם?"
★🔗
